דפים

יום חמישי, 16 בפברואר 2017

תיירות ואירוח ביסוד-המעלה

                                   תיירות ואירוח ביסוד-המעלה  

בשנים האחרונות הוקמו חדרי אירוח במושבה על מנת ליצור מקור פרנסה נוסף לצד החקלאות ,ברבות השנים הצטרפו משפחות למושבה שעוסקות אף הן באירוח ובתיירות.
ההיצע למתארחים במושבה הוא מגוון והאפשרויות שמארחי המושבה יסוד-המעלה מציעים הם בצימרים ,בחדרי AIRBNB ובאחוזות אירוח .
המטיילים והלנים כאן יכולים לבלות  במוזיאון אחוזת דוברובין -ולהכיר את תולדות היישוב, מוזמנים לגלריות  האומנים השונים במושבה ,מוזמנים לכייף ברכיבת אופניים או טיול סוסים ,לשבוע מארוחה טובה במסעדות או בבית הקפה השכונתי ,לפסוע סתם לאורך רחוב המייסדים בואכה הירדן, לצאת לטיול ג'יפים באזור ,לשייט באינדי פארק או לצעוד בשמורת החולה .  
 כשנפגוש את צאצאי משפחות הראשונים  נזכור כי לא תמיד כך היה. היו שנים בהן הדירו אורחים את רגליהם מהמושבה בגלל הקדחת  ובגלל הסמיכות לגבול עם סוריה אולם נביט סביבנו ונראה את המושבה פורחת את המטעים המניבים והעמק הפורח ,המושבה משגשגת וענף התיירות מתפתח  והקדחת ?תודה לאל ולקידמה  נפטרנו מצרתה.  

אני מביאה את דבריו של ז. רוזנטל שהתארח במושבה בשנת 1924 כפי שהובאו בפרק "פרקי הווי" מהספר"נחשוני-החולה" לתולדות יסוד-המעלה ומייסדיה .

                                                בגליל העליון יסוד-המעלה 


עם שחר. בחוץ אינם מכירים עוד בין תכלת ללבן. האוויר קריר ולח. על הצמחים רועדים עוד נטפי ספירים מטל הלילה. על ההרים פרוש ערפל אפור המתנשא על כנפי בלימה ישר למרום. 
כל המרחב מהירדן עד מי מרום עד יסוד-המעלה נראה כמכוסה בצעיף געגועים,נוף נחמד שוקט ושאנן. אנחנו רוכבים לאט לאט עקב בצד אגודל. העין לא תשבע מראות את המראות הנהדרים אשר בעמק הירדן הנאווה.
במשך שתי שעות רצופות שטח קצר של כמה קילומטרים והנה רואים אנחנו כאן מוצא של הירדן ממי-מרום (אגם החולה). האגם הזה נראה כאחיו הקטן של ים כנרת-כל כך דומים הם זה לזה.
רחוק ורחב תשתטח חלקת מי מרום. בימות החורף יגאה האגם הזה ויעל על שפתו משפעת מי הירדן הנופלים בו ובקיץ ישוב ויתכנס על גדותיו ומסביב לו תשתרענה אז ביצות שזבובי קדחת שורצים בהן לאלפים ולרבבות גם ביום וגם בלילה.
לפני ארבעים ואחת שנה באו הנה יהודים  וייסדו על שפתו המערבית של מי מרום את המושבה יסוד-המעלה.
כשהגענו כאן אל הרחוב הראשון ראינו מרחוק איכר עברי אחד המכין את עצמו לנסיעה. שמנו אליו פעמינו ואף על פי שהיהודי כבר רתם את עגלתו לנסוע השדה, ציווה לנערו לפתוח את הסוס והזמין אותנו הביתה.
מן הצד עומדת לה מושבה זו קרוב לתחום סוריה ומפני הקדחת הנוראה השוררת כאן חוששים התיירים לבוא הנה ועל כן יקדמו בני המושבה בברכה פני כל איש חדש.
הלב זע למראה ההמולה שקמה בבית. גברת הבית לחשה סוד באוזני בתה הקטנה הילדה נעלמה בן-רגע חיש שבה מתוך נשימות כבדות ומתחת סינרה  בלטו זוג כוסות וקעריות יפות שהחזיקה בהן בידיה, והנער פתח את הסוס .אמו רמזה לו והוא נראה תכף ובידו קערה מלאה ביצים טריות שהביא מן הלול. זאת הייתה המולה שקטה. רצו לכל העברים,מה שחסר להם לקחו משכנם וגברת הבית שנסה מתניה והשתדלה שהארוחה תהיה נעימה ביותר ובעל הבית ומשפחתו ישבו אחרי כן והתענגו לראות אותנו סועדים לבנו מתוך תאבון. 
מן החדר השני נכנס עלם כבן שש עשרה,הוא בא אחוז שינה,חיוור כדונג בהיותו מעונה ממחלה ממושכה שתקפתהו. הוא פנה אל בעל הבית,אביו ואמר לו שאם יסע לאחר זמן,גם הוא-העלם יתלווה אליו. מראהו החולני של העלם גרה בי את הרגש הבלתי יפה של סקרנות ואני שאלתי את אביו בלחש: מה לו לבנך ?  הוא קודח ולא יותר.  ואתה תתן לו לנסוע אל השדה ? חח, שרבב אדוני הבית את קולו בגיחוך , לו שמנו לב כאן ביסוד-המעלה לדברים שכאלה,צריכים היו רבים מאיתנו ללכת בטל כל השנה ובחום של 38 39 מעלות כשצריכים לכך גם כן עומדים בשדה ועובדים.
והאיש התחיל מונה כרוכל את כל מדורי הגהנום את כל התלאות והפורענויות שעברו עליהם פה במושבה בעטיה של הקדחת הצהובה, מה שהוא בעצמו זוכר ומה שסיפר לו אביו שהיה מן הראשונים שבאו לפה לפני  ארבעים שנה ואחת.
הלכנו לטייל קצת במושבה וסביבותיה. עכשיו שקט גמור ביסוד-המעלה. בריאים וחולים עסוקים עכשיו בשדה. ראינו כאן ילדים שכרסותיהם נפוחות ,מעוני קדחת יושבים בחול והנה עובר כבזק בחור אחד פרש חסון כאלון -יליד המושבה, מקום הקדחת.
שעה ארוכה הלכנו מסביב למושבה בין עצי אקליפטוס ואילנות פרחים נותנים ריח טוב . מכסה מימיו הכספי של מי מרום רועד ומזדעזע ונעשה קמטים קמטים. בשטח של כמה קילומטרים ישתרע אגם זה. וכל הכיכר אשר בין המושבה והאגם מכוסה עשב ירוק. מה נהדר האגם ומה רבה הקללה הבאה ממנו"
                                                                ***
כשהיינו כבר בדרך למטולה לא יכולתי עוד להסיח דעתי מתולדות העינויים של יסוד-המעלה.
צא וחשוב עד כמה מגיע כוחה של ארץ זו: אחת וארבעים שנה רצופות מתענים יהודים,יהודים פשוטים ושכיחים והולכים וכלים אך כדי לרכוש להם בדמם שעל אדמה מעובד בארץ-ישראל....."



יום שבת, 16 באפריל 2016

הכנת הקמח לאפיית מצות לפסח במושבה

                     

                       הכנת הקמח לאפיית מצות לפסח במושבה 

מתוך הספר זכרונות בן הגליל  שכתב עוזיאל לובובסקי - תודה לאריק לובובסקי על הרשות להעלות את הסיפור לבלוג 

היו איכרים שבזמן זריעת החיטה חשבו כבר על יבולה וכיצד יעשו ממנה קמח כשר לחג הפסח. האיכר היה בוחר את החלקה ששיבוליה מלאות בחיטה שמנה. בזמן ההבשלה כשקצרו במגלים את החלקה,היה האיכר מתלווה אל הקוצרים ומשגיח שבזמן הקציר יאכלו הפועלים את לחמם במרחק מה מהקציר ולפני שלוקחים את המגלים להמשיך בקציר היה עליהם לרחוץ את ידיהם שאכלו בהם מאכלי חמץ.
כך גם נדושה החיטה -בהשגחה והיו שמים את החיטה במזווה מבודד ונקי עד לפני חג הפסח. לפני החג היו נוסעים שוחט המושבה וכמה איכרים לטחנת הקמח הקרובה למושבה.
טחנת הקמח שבמעיין מלחה היוצא מהרי נפתלי ,מניע שתי טחנות קמח ובכל טחנה שתי אבני ריחיים גדולות. היו מגיעים להסדר עם בעל אחת הטחנות שלא יקבל טוחנים למשך יומיים ולילה והשוחט עם האיכרים עושים בטחנה ניקוי יסודי מכל מיני גרעינים: תירס ,דורה וכ'.. ומכשירים אותה לפסח. כמובן שהיו מפצים את בעל הטחנה בסכום כסף וכל הבאים כהרגלם לטחון בטחנה זו היו מפנים אותם לטחנה השכנה וכך היו שני הטוחנים השכנים מרוצים.
כשהקמח לאפיית המצות מוכן והחג קרב ובחצרו של מרקדו מזרחי בנו תנור לאפייה היו מזמינים את קבוצת האופים מצפת שהיו מתמקמים אצל משפחת מזרחי בעלת החצר הגדולה.
עצי ההסקה לתנור היו מוכנים והייתה העבודה מתחילה בשמחה ובשירה והמנצח בה היה "בוכדדי" -כנראה שעלה מעירק מהעיר בגדד ולכן קראו לו בשם הזה. ידיו היו גרמיות וקולו חזק והיית עובר ברחוב ושומע את שירתו בערבית .."השנה הלבנה" ו"הלבן עוד ילבין" ,יכול להיות שזה איזה פירוש מהתנ"ך לכך שהנביא ישעיהו מזכיר "חטאותיכם כשלג ילבינו" ולזאת מוסיף כל מיני חרוזים שהעובדים במלאכה היו עונים עליהם בשמחה.
לנו הנערים היתה אטרקציה לראות כל זאת לפני התנור הבוער והחם וידענו כי הגשמים והחורף הקר כבר חלפו ותקופת האביב הגיעה.
התנור היה מוסק יום ולילה וכל איכר היה בא לפי התור עם שק הקמח שלו לאפיית המצות הכשרות והיה עוטפם בסדין מכובס או חדש ושם אותם בביתו על ארון הבגדים מוכנים לליל הסדר, אבא לא היה מרשה להתחיל לאכול מהן לפני ליל החג כדי שבליל הסדר נברך על אכילת מצה אבל ההתראה לא עזרהלנערים שובבים שבכל הזדמנות קרבו כסא לארון והיו מושיטים יד למצות ובוצעים מהן בלי רשות ובלי ברכה.
בליל הסדר כשאבא הוריד את המצה מעל הארון לשימה על השולחן כדי לברך את הברכות הראשונות וכשראה את המצות השבורות הבין שאנו לא זקוקים לברכות ראשונות על המצה אלא לאחרונות. 


שדות החיטה יסוד המעלה חולתה -קרדיט לתמונה :רבקה מזרחי 
תצוגת דרך הלחם במוזיאון

יום שבת, 23 במאי 2015

בית אשכנזי

  פרק נוסף מסיפורי המייסדים , נחשוני עמק החולה -ראשוני יסוד המעלה כפי  שהדברים  מובאים בספר "נחשוני החולה" ליובל 75 של המושבה יסוד-המעלה מתוך הפרק "בתי אב" 

ר' ישראל אשכנזי-מורם ומדריכם של חבריו,חלוצי יסוד בעבודה החקלאית.

" פרשת פעולתו החלוצית של ר' ישראל אשכנזי הריהי בעצם פרשת מאמצם המשותף של כל חבר חלוצי יסוד-המעלה שהוא היה מורם ומדריכם בעבודת החקלאות ושממנו ראו וכן עשו וכמוהו נשאו וסבלו בדומיה, מתוך הגברת המרץ ,אמוץ הרצון וחיסון הגוף לקראת ניסיונות חדשים כאשר יידרש מאיש אדמה בכלל ובייחוד ממי שבא לחדש את בריתו עמה אחרי מאות שנים של פריחה באוויר.
חייו הפרטיים במובנם המצומצם של המילים הללו ? על אלה,כמו על חייהם הפרטיים של שאר הראשונים כמעט ולא ניתן לדבר או לכתוב שכן אפילו עצם הבולמוס לקניין פרטי בדמות כברת האדמה, לא היה אלא ביטוי חיצוני לאותו כוח טמיר שדחף כל אחד ואחד מהם לכיבוש מעמד,להכשרת קרקע ולהכנת מקלט בשביל אלפים ורבבות.
והבחור הכפרי ישראל אשכנזי הרגיש בו את שליחותו המיוחדת עוד בגולה,כשהעליה ארצה-ישראל הייתה עדיין בשבילו בחינת חלום רחוק.
בן 24 ,בן למשפחת עובדי אדמה והוא כבר אב לשני ילדים ראה פתאום כאילו מן השמיים ממריצים ודוחקים אותו לתת גט פטורין לגולה ולקשור את גורל חייו עם ארץ אבותיו.
עוד הוא חושב ומהרהר בדבר והנה הגיע השמועה כי ר' פישל סלומון עוסק בקניית קרקעות בא"י. מילא מהרהר הוא , לקנות קרקע אין זו חכמה יתרה כשיש במה לשלם תמורתה ואילו לעבד את הקרקע הזו...להוציא לחם מן הארץ, לכך הרי דרושות ידיים עובדות וידיעה וניסיון בעבודה ...ושלוש אלה הרי לי הן,האיכר הצעיר ישראל,יליד המושבה הסמוכה לבריסק.
אלכה נא ואודיע למשפחת סלומון זו, שראשה ר' פישל השרוי כיום בארץ-במושבה החדשה יסוד המעלה עושה שם את כל ההכנות להעלותה ארצה. אודיע לה שברצוני לעלות עמה והנה הצעתו מתקבלת. "אכן אצבע ההשגחה היא"-הוא מהרהר. 
והנה מתחילה פרשת חייו ביסוד-המעלה. הוא מכניס צאוורו בעול העבודה עד לשכחה עצמית כמעט. אוכל ("האוכל" של חלוצי יסוד המעלה !..)בול למכתב וחפיסת טבק לעישון-זאת הייתה משכורתו,משכורת פועל חקלאי אצל ר' פישל סלומון. עמו עם סלומון ועם יתר חבריו הוא פורש ומפליג דרך ים סומכי אל ביצת החולה קוטף ומביא משם את קני הסוף והגומא, מקים לעצמו לדוגמא את הסוכה הראשונה-מעון לו ולמשפחתו, מוסיף ומפליג אל עבר הירדן מזרחה , מפליג ערום בלי לבוש שלא להיות מופשט בידי השודדים,תר בין העצים ובוחר ומביא משם מן עץ מתאים לעשיית קתים לחרמשים,אחרי שחיפש קתים מן המוכן ולא נמצאו בכל הארץ וכשהכל כבר מסודר,פחות או יותר, הריהו יוצא בראש חבריו,כולם עטורי זקנים מגודלים-השדה,לחרוש את אדמתם במו ידיהם.
עד בואו של ישראל אשכנזי הייתה החרישה נעשית מחוסר נסיון עצמי בידי הנכרים השכנים. עם ראשית החורף היה יוצא שוב עם חבריו אל עבר הירדן,חוטב עמם עצים,מביאם אל הירדן, מתקינים מהם רפסודות ומשיטים אותן על פני המים להביאן אל המושבה-חומר להסקה. 
אחרי גלגולים קשים וממושכים עובר אשכנזי לרשות עצמו ומתחיל עוסק בסידור משקו הפרטי. עד מהרה משמש משקו דוגמה ומופת לכל איכרי המושבה.

הוא זכה לנכדים ונינים,אף זכה לראות בחייו את פרי עמלו ויגיעו. "
https://youtu.be/66R033L3MTA


101 שנים לחתונה הראשונה באחוזה

                    חתונתם של ציפורה ואריה הרמתי

בערב חג שבועות תרע"ד (1914) נערכה בחצר האחוזה חתונתם של ציפורה דוברובין בתם של יואב ורחל עם בח"ל אריה (הוכמן) הרמתי . 
אריה -איש העלייה השנייה,מראשוני חדרה ומייסדי שכונת בורוכוב ויקיר העיר גבעתיים,סוציאליסט בנשמתו שהמיר אמונתו ונהייה רביזיוניסט אדוק.




יום שישי, 22 במאי 2015

סיפורי נשים - לאה אשכנזי

כהרגלי אני מחפשת להמשיך להביא ברבים את סיפורי המושבה ובעיקר מהזווית הנשית ולחבר בין העבר להווה ואף לעתיד.
חתונה נערכת בחצר האחוזה ,חתונת גילי נכדתה של יוכבד לוין לבית אשכנזי . יוכי נכדתו של ר' ישראל אשכנזי מראשוני המושבה. כתבה את הספר "אוושת הרוח בברושים"  סיפור יסוד המעלה המבוסס על זיכרונות ילדותה ,נעוריה וחייה היא ומשפחתה כאן במושבה. 
יוכי היא דודתו של יורם גור עמי אביה של גליה קדוש זכיינית ויזמת גן האירועים "אחוזת דוברובין". מי שמכיר את גליה וחווה אירוח בביתה הפרטי או בגן האירועים "אחוזת דוברובין" יודע כמה השקעה ,כמה מעורבות עד ירידה לפרטים הקטנים וכמה אכפתיות  היא משקיעה בעניין. לרגע לא נחה ,רצה ומתרוצצת לוודא כי הכל בסדר וכי האורחים נהנים ושבעים ואת הכל היא עושה  באהבה גדולה.
כשקוראים בספר "נחשוני-החולה"-תולדות יסוד המעלה ומייסדיה ליובל ה 75 את סיפורה של לאה אשכנזי ניתן להבין כי זה טבוע ומושרש עמוק עמוק בדמה.  

                                   לאה ישראלית 

כך קראו לה ללאה אשת ר' ישראל אשכנזי ,אשה צנועה מלאת מרץ ואהבה רבה לבעלה, לבניה,לבית ולכל אדם שבא לחסות בצל קורתו.
ביתה שימש סמל לניקיון וסדר. תבשיליה היו טעימים מאוד וריחם מושך לבב כל סרי ביתה. כן הייתה מסורה לחיות הבית והחצר, מטפלת בהם באהבה ובחיבה. הלול המסודר והגדול ביותר במספר העופות היה שלה.
מעטים היו המקרים של אי הבנה בינה ובין בעלה ר' ישראל אשכנזי. היה זה זווג נאה ושלם. ר' ישראל אשכנזי לא יכול היה לקיים מצוות הכנסת אורחים אלמלא רעייתו לאה שדאגה לכל מחסוריו של האורח, לפי טעמו ולפי הרגליו. 
היו  לה גם אורחים קבועים,הלא הם ספקי המושבה-החמרים-שמואל כריסנטי וחיים מאיר בר ואורחים מבין השכנים.
עבודה קשה ומפרכת הייתה מנת חלקה אך אף פעם לא התאוננה על כך. בשעות המאוחרות בלילה אפשר היה לראות אור מהבהב במטבחה הנקי. מרוב עייפות הייתה מנמנמת לשעה קלה בשעת ניקוי הבית או עיסוי הבצק וכאשר היו פונים אליה ואומרים לה "ערבא טבא לאה ! מה זה את ישנה ? הייתה מתעוררת בחרדה ואומרת שכל היום רועשים הילדים ומפריעים בעבודה ואין מספיקים לעשות דבר (היו לה הרבה נכדים) ובלילה כאילו להכעיס תוקפת אותה שינה וגם זה מפריע לה בעבודתה...."


 עיון בספר נחשוני החולה בפרק על פישל סלומון מראה כי המשפט  " ר' ישראל אשכנזי לא יכול היה לקיים מצוות הכנסת אורחים אלמלא רעייתו לאה שדאגה לכל מחסוריו של האורח, לפי טעמו ולפי הרגליו." כי גם כשהתארחו במושבה משלחת גדולי רבני הארץ: הרב זוננפלד ,הרב קוק ,הרב חרל"פ והרב הורביץ ,(מסע-הרבנים ,ביקור בגליל לשם תיקון מצב הדת בין תושביהן) סודרה להם סעודה בביתו של ר' ישראל אשכנזי "

עוד אנו קוראים מדברי הנכדה בפרק החמישי , פרקי הוי כי " סבתא היא שם דבר בכפר. שכנותיה ,צעירות ומבוגרות, באות ללמוד ממנה חריצות כפיים וניקיון. טוב ליבה והכנסת האורחים שלה היו ידועים בכל הסביבה .
מידת  הכנסת האורחים של סבא הביאה לא פעם את סבתא לידי כך שתחסר עצמה מארוחה חמה כי מנתה נמסרה לאורחים.
וכשסבא היה מסב עם האורחים וטועם אתם יחד מהארוחה-נקפו לבו כי ידע שסבתא נשארה ללא ארוחת ערב ולפעמים ללא שמיכה להתכסות בה.  
דבריו אליה היו :-" ידעתי סבלך רעייתי אולם אני מבטיחך לחלק עמך שווה בשווה את העולם הבא שלי". וזאת הייתה המתנה הגדולה ביותר שנתן לרעייתו."