בימים אלו אנו שומעים חדשות לבקרים על מצוקת החולים ,הרופאים,האחיות , האשפוז והקשיים איתם מתמודדת מערכת הבריאות כולה.
ביסוד-המעלה סבלו הראשונים מקדחת ושאר ייסורים וכפי שכותב מר גרינקר ברשימותיו מפי ר' פישל סלומון :" חלה ילד אחד מילדינו. קור וחום תוקפים אותו חליפות. כאבו וצערו מנעונו מלצאת לעבודה ישבנו אנשי הבית על ידו , מנסים להקל עליו את יסוריו " ובימים ההם אין רופא במקום...
י.אלחדיף אף הוא מראשוני המושבה מוסיף ואומר "...נוכחו לדעת שתרופת החינין,אף על פי שבכוחה לרפא את החולה מהמלריה, הרי היא טעונה פיקוח זהיר וחמור מצד רופא מומחה במקצועו."
זולת זאת נפלו עוד קרבנות בעטיים של חוסר הטיפול הרציונלי ,אף על פי שהממונה על הבריאות היה נותן את כל ליבו וכואב את כאבו של כל חולה. תקופה עגומה מאוד ותוצאותיה האיומות לא זו בלבד שהשפיעו לרעה על מצב בריאותם הגופנית של הנשארים בחיים,אלא גם דכאו את נפשם והחלישו את מרצם והפחיתו את עצם רצון החיים שבהם וכשהיו מופיעים הסימפטומים המאיימים הראשונים של החורף האכזרי,היו עומדים האנשים ברחוב ומהרהרים ומנחשים בחרדת
נפש: מי הראשון בתור ?.. היו כאלה שהיו נשמעים כביכול לקול האינסטינקט ובורחים לצפת למשך זמן מסויים"כדי להנצל מהסכנה",אבל לא תמיד הועיל גם אמצעי זה.
מובן שכל זמן שהתושבים חיו בתנאים פחות או יותר נורמליים, הייתה לה למחלה פחות שליטה על גופם, אולם משירד מצבם החמרי ותנאי חייהם הורעו באופן שגופם לא היה עוד די מחוסן להתנגד למחלה - התחילו האסונות מתרבים והולכים..." י. גרינקר כותב שבמקרה של מחלה רצינית היו כל בני המושבה , לרבות הטף, מעמידים את עצמם לשרותו של החולה... כל אחד היה מביא מביתו מהיקר ביותר שבמצרכיו בשביל החולה לעודדו לחזקו ולהחלימו , והעני שלא מצאה ידו להביא דבר של ממש,היה מביא לחולה איזו "סגולה בדוקה ומנוסה" ששמע עליה מפי פלוני ואלמוני.
כן , כן אנחנו מדברים על שנותיה הראשונות של המושבה הנידחת ומשום מה בתחושה שלי יש מין דה ז'ה וו , מנהרת זמן שמצעידה את מערכת הבריאות 100 שנים לאחור ואנו שומעים על מצוקת החולים והמערכת , ואנו שומעים על הדרדרות במצב בריאותם של הזקנים , העולים, והמשפחות שסובלות ממצוקה כלכלית ואני תוהה איפה ומתי השתבשו הדברים ואיפה ומתי יתוקנו .
נשאר רק לאחל בריאות לכולנו וחזק ואמץ לאחיות ,לרופאים ולצוותי הסיעוד, כולכם מוזמנים לבקר באתר הסתדרות הרופאים.
