הצהרת בלפור

 אין צורך להכביר במילים על הצהרת  בלפור אך בכל זאת אצרף קישור http://www.amalnet.k12.il/meida/history/hisi1068.htm
כהרגלי אני מביאה מזכרונותיהם של ראשוני המושבה מתוך הספר "נחשוני החולה"

                            עם כניסת האנגלים

משנכנסו האנגלים ליסוד-המעלה , מספר שלום ברש רבתה בייחוד שמחתו של ר' פישל סלומון ואף על פי שעדיין לא ידע כלום על הצהרת בלפור, חזק היה בטחונו , ששינוי יסודי לטוב עומד לבוא במצבו של היישוב. אותו זמן הופיע ביסוד-המעלה קצין  המחוז , מיור הרינגטון וכששאל למצב הבטחון השיבו לו שהשכנים האלז'ירים שומרים כאן. 
שאל ,כמה הם ? השיבו לו, שהעיקר כאן לא השמירה וכמות השומרים , אלא קבלת הכסף וזה בלבד כבר מספיק שלא יעיז שום גנב או שודד לחדור אל המושבה. מייד הזמין אליו מיור הרינגטון את תושבי תליל (האלז'ירים) והתרה בהם שמעכשיו שוב אין מקום לקבלת דמי שמירה אחרי שהשלטון על הארץ עבר לידי הבריטים ושמעתה אם יקרה ביסוד-המעלה מקרה של גניבה או בדומה לזה, הרי האחריות נופלת עליהם. במקרה של אי ציות צפוי הכפר שלהם לכליה. מייד נשתלט שקט מוחלט בכל הסביבה ההיא .

 **  עד להיכן הגיע פחדם של המוני הערבים מפני האנגלים תעיד העובדה דלהלן : פעם ניגש נער אחד אל האיכר אייזנברג שהייתה לו חנות במושבה והושיט לו חפיסת סיגריות. זו מאין לך ? שאלהו האיכר . גנבתיה ממך פעם , כשסדרת חפיסות סיגריות בחנותך , ולמה אתה מחזירה לי ?? ,  מפני שהאנגלים מקצצים את הידיים לגנב כשתופסים אותו , הייתה תשובתו של הנער .

כמובן שהפחד והחשש מפני האנגלים לא נשמר לאורך זמן .
 " הגבולות שנקבעו לפי הסכם סייקיס-פיקו הידוע בין סוריה ארץ המנדט של צרפת לבין "פלשתינה" ארץ המנדט של אנגליה טרם נתבררו.   הצבא האנגלי אשר שלט בארץ עד למעבר למטולה ועמק עיון ,עזב פתאום את האזור הצפוני של ארץ ישראל, מאחורי יסוד-המעלה צפונה, כל עמק החולה עד אחר המושבה מטולה ועמק עיון וצבא צרפת לקח את מקומו.
 אז מרדו הבדוים יושבי עמק החולה בצרפתים והתנפלו על הצבא וגרשו אותו עד להר חרמון.
כל הארץ בין ים סומכי (ימת החולה) ובין הר חרמון נתפשו בידי הבדוים המורדים. אנרכיה נשתלטה בכל הסביבה. גדודים גדודים עלו שודדים על כפרי הנוצרים לשלול שלל ולבוז בז......
"אותו זמן מוסר ש. ברש , חידשו אנשי יסוד את תביעותיהם מפיק"א בדבר שיפור מצבה של המושבה, בייחוד הבניינים, ההנהלה בפריז אמנם נענתה והקציבה סכום נכבד אך הפקידות המקומית לא מיהרה להשתמש בתקציב.
 הפקידות פנתה אל מושל המחוז בבקשה לסקור את מצב הבטחון במושבה על מנת לקבל החלטה האם כדאי להשקיע סכומים גדולים לשיפורה. תשובת המושל הייתה שהוא איננו רואה הצדקה לעבודות שיפור בגלל ההתנפלויות שבאות מעבר לירדן.
  אז באה הצעה  מצד פיק"א להעביר את המושבה אולם המושבה לא קיבלה הצעה זו ודחתה אותה על הסף , לא רק זאת אלא הגישו הצעה נגדית לפיתוח והכשרה.

ההתעוררות הגדולה שהביאה בכנפיה הצהרת בלפור , מציין מר אלחדיף , הכניסה למקום ,כמו בכל הארץ כולה שאיפות ותקוות שבעצם יסודן כבר נשאו את גרעין האכזבה ואכזבות מהסוג האמור , סכנתן אולי חמורה מסכנת השפל שבימים האחרונים מלפני המלחמה , אז קיוו בכל זאת לאיזה שינוי לטובה מתוך ההכרה שלאחר שהמשטר התורכי יסתלק ומשטר אירופי מתקדם ישתלט על הארץ , תבוא הרווחה לכל. עם האכזבות והצרות והמצוקות שבאו עם המשטר החדש , נסגר כאילו האופק ולא ידעו אנה לפנות ובמי ובמה להאמין

מצב הבטחון כפי שראינו היה רע אבל שבעתיים רע היה המצב החמרי. שיטת העבודה הפרימיטיבית לא נשתנתה, תנאי החיים נתייקרו , האכרים נאלצו להגדיל את הוצאותיהם בעוד שההכנסה נשארה דלה כשהייתה. ולא עוד אלא ששיטת המיסים שהייתה נתונה להמתקת ה"בקשיש" בימי התורכים , התגבשה בימי השליט החדש שהוציאה אל הפועל לכל פרטיה ודקדוקיה.
 מצב זה הוא שהמריץ את האכרים לחפש כאמור אחרי דרכים חדשות בעבודה

תקופת הפקידות של הברון ושל איק"א - אחרי החגים

   חודש אוקטובר והחגים חלפו  עברו  מבלי שהתפניתי לכתוב אבל כמו שאומרים "מוטב מאוחר מאשר...."
                                                  פעמי הנצחון

"בשולי שנת  תרע"ח , ממשיך וכותב גרינקר , נתקבלה פקודה מהמיור ויידנר שהיה אז בקושטא ובתור מהנדס שמש מנהל כללי של עבודות היבוש שנעשו אז ע"י הגרמנים בסוריה ובארץ ישראל , לסכם את עבודות המדידה ולהיות מוכנים לעזוב את יסוד-המעלה. הידיעה על אותה פקודה נתקבלה אצלנו כבשורה רעה ועוררה בנו דאגה לימים שהגרמנים יעזבו אותנו, אולם מעניין שהמהנדסים עצמם נחמו אותנו באמרם שפקודה זו משמשת אות לכיבוש האנגלי המתקרב ובא. ואמנם ימים אחדים לפני יום הכיפור של שנת תרע"ח הופיע ביסוד-המעלה המיור ויידנר בכבודו ובעצמו והתחיל מאיץ במהנדסים לכלות את הסיכום של עבודתם ואף ניגש לחיסולם של הרכוש והמשק שלהם.
אחרי יום הראשון של חג הסוכות נתקבלה פקודה להעביר חלק מחפציהם לסמך.אחד המהנדסים ואני נסענו עם החפצים כדי להעבירם לסמך בדרכם לקושטא אולם משהגענו לטבחה , פגשנו בצבא הגרמני שנמלט ונסוג מן המערכה ועל פי עצתם השארנו את כל הכבודה אשר עמנו בטבחה וחזרנו למושבה. בדרך הסביר לי המהנדס הגרמני את רצינות המצב.  לכם היהודים , אמר , אין מה לפחד פרט אולי בזמן המעבר שבין מלכות לחברתה אולם יש לחשוב שזמן זה לא יימשך אלא ימים אחדים ואולי רק יום אחד , שאם הזמן הזה יימשך יותר - תסבלו  מהערבים , שתתעורר בהם התשוקה לזכות בכח ברכוש היהודים.
חזרנו ליסוד , ארזנו את יתר הכלים ובעיקר את המפות והשרטוטים ובעגלות העברנו את הגרמנים עם יתר החפצים למשמר-הירדן. בדרך למשמר פנה אלי צולר ואמר בהצביעו על אות הצטיינות שהייתה צמודה אל דש מעילו"את זאת יבלתי ממפקד הגדוד הרביעי בקושטא אשר עליו נימניתי, קבל אותה וכשתראה את האנגלים השליכנה אל הים שלכם. עם דברים אלו נפרדנו.
ביום הושענא רבה שנת תרע"ט ,כמעט גמר הקהל את תפילת ההושענות והחזן קרא "קול מבשר , מבשר ואומר, - בא באמת המבשר בדמות האכר פרידמן , איש ראש-פינה, רכוב על סוס ובפיו הידיעה שהאנגלים כבר הגיעו לגבולות ראש-פינה. אותו יום אחר הצהרים נכנסו ליסוד-המעלה הרוכבים הראשונים של הצבא האוסטרלי שקבלנום בשמחה וביין.
בליל שמחת תורה היינו עדי ראיה למלחמה עצמה שנמשכה עד חצות בין הצבא האנגלי לבין הצבא התורכי שהתרכז במשמר-הירדן מזרחה. כידוע , היו תוצאות מערכה זו לטובת האנגלים הכובשים.
אותו זמן מעיר בקשר ליום הנצחון הזה שלום ברש , כשנזדמנתי עם מר משה אמיתי , שאלתיו מתוך סקרנות: הגידה לי בבקשה, הזכור לך פסק דינו של ר' פישל על התורכים אחרי אותה מכה שקבלת ?? - זכור ושמור -,השיב אמיתי מתוך חיוך שבהסכמה.  "תמותת רשע רעה" עניתיו ואמרתי אחריו , כן ייכלו ייאבדו כל רשעי העולם הגלויים והמוסווים המתנקשים בחייו של עם ישראל"


כל הכתוב ועוד מובא מהספר "נחשוני-החולה " תולדות יסוד-המעלה ליובל 75 של המושבה  מאת א.מ.חריזמן

ובנימה אישית : כפי שכבר סיפרתי בעבר אני בת לניצולי שואה , אבי שמואל(סשה) היה בן לקהילת צ'נסטוחובה  פולין , ראשית אבדנה של קהילה מפוארת זו, ביום הכיפור  עת נכנסו הגרמנים הנאצים לבית הכנסת והחלו באיסוף האנשים והעברתם לגטו  ועד למוצאי שמחת תורה בה מצאה קהילה זו את סופה.
לאורך שנים  בכל שנה ביום שלישי הראשון  שלאחר שמחת תורה נערכה אזכרה בבית העלמין נחלת יצחק תל אביב שם הוקמה מצבה לזכרם.  אבי ז"ל נפטר ביום הכיפור 38 שנים לאחר אותו היום בו נלקחו הוריו ומשפחתו.