דפים

יום שלישי, 6 במרץ 2012

נשות המושבה - נשים מברזל

  מחשבות ומעשי זדון  כנגד נשים היו לכל אורך ההיסטוריה ולפעמים תבונתן וראיית המצב הצילה אותן ממצבים קשים, כך קרה גם בסיפור שלפנינו  כפי שסופר ע"י רבקה גרינקר בספר "נחשוני-החולה" ליובל 75 של המושבה יסוד-המעלה 

                                       ביקור אצל הרופא 

"בכפר לא היה רופא קבוע כי אם חובשת. במקרה של מחלה נשלח החולה העירה והנה קרה המקרה וחנ'לה נפצעה בראשה והחובשת שגרה אז בביתה של חנ'לה יעצה לאמה לנסוע העירה לרופא עור. חבשה אמה של חנ'לה את סוסתה בבוקר ורכבה היא וחנ'לה מאחוריה , העירה (צפת) . כעבור שלוש ארבע שעות רכיבה הגיעו לרופא. 
לאחר טיפול וייעוץ ולאחר ביקור אצל הסבתא ועוד כמה דברים שהיה על אמא של חנ'לה לעשות ,עבר חלף היום והחמה החלה שוקעת.עם ערוב היום יצאו השתיים רכובות על גבי הסוסה החומה בדרכם הביתה.
 כאשר עברו על יד מחנה צבא תורכי , ניגש חייל תורכי אל הסוסה הנהוגה בידי אמא לקח מידה את הרסן ואמר לה - "אני אראה לך את הדרך הנכונה".
אמא יראה היתה להמרות את פי החייל והלה החל מושך ברסן הסוסה ומובילה בדרך לא דרך.
כאשר ראתה אמא כי החייל מחשבתו רעה, פנתה לבתה היושבת מאחוריה על גבי הסוסה : " החזיקי בי בכוח ואל תרפי פן תפלי !!"
חנ'לה עשתה כן ואמא דירבנה את הסוסה שזינקה במרוץ פראי כאילו הבינה אף היא שהרוכבות עליה נמצאות בסכנה.דהרה הסוסה  והרסן נשמט מידי החייל התורכי.
המרחק מהכפר היה עוד כ 8 ק"מ אך הדהירה לא הופסקה עד הגיעם למבוא הכפר, שם כרעה נפלה הסוסה עם שתי רוכבותיה והוציאה נשמתה.
עמדו שתיהן עייפות ונדהמות להצלתן מידי התורכי ולאסונן על מות סוסתן הנאמנה והמסורה שנתנה נפשה להצלתן ."




יום שני, 5 במרץ 2012

נשות המושבה - נשות ברזל-חיה סאלומון

  פרק נוסף  

                                 חיה  סאלומון   

אשתו השניה של משה , בנו בכורו של ר' פישל סאלומון . נצר מגזע רבי אברהם צ'ה מסטרטון שבגליציה וכל השושלת מסטרליסק.
שמשה מופת לסביבת החלוצים במדותיה האציליות ובמרצה ובאהבתה לכל ענפי העבודה החקלאית. אחרי יום עבודה מפרך היתה אוזרת שארית כחה ויוצאת אל הרפת ואל האורווה להאכיל את הפרות השוורים והפרדות כדי לאפשר לבעלה העייף מעבודת החריש להקדים במנוחת הלילה.
בלילי שבתות כשהרפת שרויה באפלה מה שמכביד ומקשה על הטיפול בבקר , הייתה גם כאן חיה הראשונה לעבודה בה.  למשפחת ר' פישל היו בתקופה אחת הרבה כוורות וגם לענף מורכב זה שלחה חיה את שתי ידיה החרוצות ובתבונת כפיה הצליחה להשיג תוצאות טובות.
ים של צרות עבר על ראשה ,  משנתאלמנה והיא במבחר עלומיה רצתה הפקידות לתת לה הענקה ידועה כדי שתנשא (אגב ,היא הצטיינה גם ביופי חיצוני) סרבה לקבל ועוד פרצה בבכי על "שרוצים להפטר ממנה " כאכרה.
כעבור שבע שנים משמת עליה בנה יחידה יוסף, נער בריא גו ויפה מראה, בעצם יום הבר מצווה נמצא מי שרמז לה על חוסר ההגיון שבסירובה לקבל בשעתה את ההענקה מידי הפקידות    "שבזכות מצבה החמרי הטוב היה בנה בודאי נשאר בחיים" . תשובתה של חווה הייתה  "רצון אלוקים הוא....מי יודע אם לא עתיד היה בני לצאת לתרבות רעה .."
 תשתדלי איפוה מעתה להציל למצער את בתך יחידתך הוסיף והעיר לה המעיר ... חזרה חיה והשיבה :"לא , כי כאן מקומי וממנו לא אזוז. בחיי אהיה כאן למטה ובבוא יום פקודתי יהא מקומי שם לרגלי הר נפתלי למעלה (מקום בית העלמין) ואם ירצה השם ישאיר לי את ביתי בחיים ויקים לי דור ממנה"
בשעות הפנאי שלה שהיו אמנם מעטות היתה הוגה ב"מנורת המאור" http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2031     וב"קב הישר" .
מספרים שבשעה שהיו מציקים לה קרובים וידידים שתעזוב את המקום ותסתדר בדרך הקלה והנוחה יותר הייתה משיבה להם בתקיפות כדרכה "ברכה לי מהאדמו"ר מסדגורה, האם הייתה ברכה זו לבטלה ?"

מתוך הספר "נחשוני החולה"  תולדות יסוד המעלה ומייסדיה ליובל ה 75