דפים

יום שבת, 15 בספטמבר 2012

ראש - השנה

שבת אחרונה בשנת תשע"ב שנה של עשייה מבורכת ,שנה בה (טפו טפו-בלי עיין הרע) גדל מספר המבקרים והאורחים המתעניינים במורשת המושבה ותולדותיה והמתעניינים בקורותיה של משפחת דוברובין מאז ועד היום. 

שנה בא ציינו 140 שנות התיישבות יהודית כאן בעמק החולה התיישבות שהתחלתה בקולוניה מי מרום והמשכה בהקמת המושבה בשנת תרמ"ג(1883).

במשך השנה ארחנו משפחות,גמלאים,תיירים מחו"ל (יהודים ושאינם) ילדי גנים,חיילים,מורי דרך לעתיד,ועוד.שנה בה חשפנו יותר ויותר סיפורי ראשונים. שנה בה שוקמו רהיטי הבית בעזרת תקציבי תמ"ר והמועצה לשימור אתרים.

לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה (בתקווה גדולה)אני מאחלת למושבתי ולמוזיאון המושבה שתהיה שנת התחדשות שגשוג והצלחה .

כמנהגי ולאחר נבירה בספר  "נחשוני החולה" שיצא ליובל ה 75 של המושבה אני מעלה סיפור המתקשר לחג ולתקופה. 

 

                                התנדבות 

" בראש השנה תרע"ז(1917),בליל החג, הופיע שליח מראש-פינה(שכבנו אז על הגורן,הואיל וטרם נגמרה העבודה מחמת ההפרעות מטעם הממשלה) והודיע לנו את דבר החובה להתנדב לצבא.
ג'מל פחה עתיד היה למחרת יום ראש-השנה לעבור את משמר-הירדן,בדרכו מדמשק לתעלת סואץ והוחלט להראות את נאמנותנו לממשלה ולהשתתף עם מחנות הערבים הבידואים שהתאספו לקבל את פניו כמתנדבים.ההתנדבות היתה איפוא למראית עין בלבד. המתנדבים ברובם זקנים תשושים וילדים, לאלה הדביקו סרט אדום על זרועם-סמל לרצונם הלוהט להתנדב. ההודעה באה בצירוף פקודה להופיע רכובים על סוסים.
צער גדול היה לראות את אחינו,שלומי אמוני ישראל,אנוסים לחלל את קדושת יום הזכרון וכך כשעבר ג'מל פחה את גשר בנות יעקב,על יד משמר-הירדן,קיבלו את פניו כל אנשי הסביבה-פלחים,בדוים,אפנדים ובתוכם פלוגת רוכבים שמנתה קרוב למאה יהודים ובראשם מר קלאוירסקי שהתבלט באופן מיוחד בין ההמון הגדול הפרוע."http://www.bet-alon.co.il/info/people_details.php?people_id=145
ש. ברש מספר:
"עמדתי על יד האורחים ושמעתי שאחד מבני לויתו של ג'מל פחה אומר למר קלאוריסקי את תוכן שיחתו של ג'מל פחה עם האמיר עבדול רחמן פחה מדמשק. ג'מל פחה אמר "הנה אני מסייר יחד עמכם במחוז הזה 24 שעות וכל הזמן נסעתי במדבר ציה ושממה,ללא צל עץ וללא מחסה בית ורק הגענו למקום זה-שבו התחילו היהודים לתקוע יתד-וכבר מצאנו גן עדן לפנינו. מה פעלתם אתם הערבים במשך 800 שנות שלטונכם בארץ זו ?..." http://www.planetnana.co.il/shdudu/history-a/History6.htm  
 

יום רביעי, 5 בספטמבר 2012

התקווה

הבוקר ריגש אותי בן דודי יליד המושבה ,מצד אימו צאצא למשפחת גרינקר וגולדנר מותיקי המושבה (דור רביעי אם אני לא טועה) ומצד אביו דור שני לשואה  כאשר העלה סטטוס ציוני בלי פאתוס ובלי טיפת ציניות,בסיומו העלה קישור להמנון.
כהרגלי ,נברתי בספר"נחשוני-החולה " ליובלה ה75 של המושבה  והרי  הסיפור מהנספח /סוף דבר :-

                      נפתלי הרץ אימבר               


 "אפילו עיקר העיקרים מחיי הבנים הגדולים של עם ישראל לא נמצאו בפרקי הספר,לא הובלטו כהלכה כל החולמים והלוחמים של יסוד-המעלה.....הספר לא הבליט כהלכה את אהבתם של אנשי התחיה למולדת......
הסופרים  אשר עסקו בתולדות ההתיישבות ואלה אשר נזקקו לארכיונים השונים  נתפשו גם לזכרונות זקני הדור בצפת ובמושבות כך הם יודעים כי מחבר "התקוה" היה בן בית במשכנותיהם הדלים של אכרי הגליל והטרובדור העברי הרבה לסייר בראש-פינה וביסוד-המעלה (מטולה ובנותיה לא היו קיימות בימים ההם) .
כותב הטורים הללו זכה לדובב את ר' שמעיה אימבר ז"ל(אחיו של המשורר).אף שמע  מפי זקנים שונים הרבה זכרונות מימים עברו על כן ניצל מתהום הנשיה פרק מעניין על בעל "התקוה". פרק אשר תחילתו על חוף ים סומכי (החולה/מי מרום) המשכו במצולות היון של בצות החולה וסופו בבית של ר' ישראל אשכנזי ביסוד-המעלה. וכדי שיובנו הדברים כהלכה עלינו לספר שנית את אשר קרה.
המשורר העברי נפל בבצות עמק-החולה בקרבת המושבה כאשר טייל לו להנאתו. מן הביצות לא יכול היה להחלץ בכוחות עצמו לכן ציוה כבר לביתו...
אירע נס....ולמקום נזדמן ר' ישראל אשכנזי שכל הגליל מלאה תהילתו. הוא שמע את קריאות האזעקה של הטובע וחש לעזרתו...כך ניצל אימבר מבצות החולה כדי לחיות עוד כמה שנים עלי חלד. את מסורת ר' ישראל המשיכו בניו אחריו ר' אשר ור' אלתר כל אחד מם זכר וידע כמה וכמה מאורעות שעברו על אביהם.
זכר לאותו מאורע מוצאים אנו בבקשתו של ר' אשר ז"ל מאת אנשי שרות השידור,אלה נזדמנו לפני כמה שנים ליסוד-המעלה, הם שאלו שם זכרונות מימים עברו.כמה וכמה מאורעות החיה בנו של ר' ישראל אשכנזי במעמד הצעירים. כולם עמדו דומם ועשו אזנם כאפרכסת כדי לבלוע כל מילה ומילה שיצאה מפי איש האדמבה. האיש ששמר את גבול הארץ במזרח.
לבסוף נשאל המספר איזה שיר היה רוצה שישירו לפניו כנהוג במקרים אלה. הנשאל השיב(מבלי להסס): אבקש להשמיעני את "התקוה" , האנשים נמצאו בין המצרים איך שרים את ההמנון באוירת חול ?...
לבסוף קם אחד מן הנועזים ואמר "התקוה"נשמעת רק ברוב עם ו"בהדרת מלך" אך היות ואין אנו יכולים להשיב פניך ריקם ממלאים אנו את משאלתך ר' אשר היקר, הנה "התקוה" לכבודך....
צלילי ההמנון הלאומי הרעידו את חלל האויר.ר' אשר עמד דום והקשיב. פניו החרושים קמטים הזהירו מרוב אושר. כל פרשת אימבר עלתה לעיניו מחדש. ומעיניו התגלגלה דמעה שהרעידה את הלב, ר' ישראל אביו הופיע לפניו , גם בנו שנפל חלל בכפר-גלעדי עמד לצד סבו.
אנשי שירות השידור לא ידעו כנראה כי פרק מחייו של אימבר עבר כסרט לעיני הגלילי....."   

http://youtu.be/B0rVDbYqE7E 


 

יום ראשון, 2 בספטמבר 2012

רסטורציה של הריהוט

 כשלוש שנים מנסה העמותה לגייס תקציב עבור הרסטורציה של הרהוט שהולך וכלה ומתפרק במוזיאון ,ריהוט שלוקט ממשפחות במושבה וממשפחת דוברובין. 
היום , הודות לתכנית המורשת של המדינה http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1048,209,48374,.aspx וליוזמת המועצה לשימור אתרי מורשת  http://www.shimur.org/files/wordocs/atarim49.pdfאשר הצליחה להבהיר ליוזמי התכנית כי ישנם אתרי מורשת רבים ששוקמו בעבר ואשר נאבקים על קיומם ואינם מצליחים לגייס תקציבים לשדרוג ושיקום תצוגות קיימות החלה עבודת שיקום ורענון פרטי הריהוט באחוזה.

 חפשתי ונברתי בספר "נחשוני-החולה" ליובל ה 75 של המושבה  ומצאתי סיפור הולם בפרק השני של הספר  על תקופת הפקידות של הברון ושל איק"א

                                     פשטות החיים     

משאת נפשם של נחשוני החולה הייתה:הבראת חייהם על ידי השיבה אל הטבע והעבודה בה או כהגדרתו של אחד החלוצים- "לצאת ידי חובת הוצאת הלחם מן הארץ לא רק על ידי ברכה והטלת כל העבודה הזו על שכמו של הקדוש ברוך הוא בלבד אלא גם להשתתף עמו בעבודה זו בפועל ממש"
הם נהנו ממראה עיניהם בוקר וערב בחיק הטבע החי,הטיית השכם לכל עבודה בבית ובשדה נעשתה מתוך הרגשת התענוג שבהפעלת הגוף מתוך רצון. נוסף לכך היתה להם הכרה שהעבודה שאדם עובד ומתיגע בה,הריהי חובה טבעית ובריאה לכלכלת בני הבית התלויים בהם ומעשה חלוצי ביישוב הארץ .
עד היכן הנאמנות לפשטות החיים הגיעה תעיד האפיזודה דלהלן המסופרת על ידי ז.ד. איזנברג מזקני יסוד :-"  בימים ההם עוד גרה משפחתנו בצריף הגומא שלה ואחדים מאכרי יסוד כבר התחילו,סוף סוף  מקימים להם בתים.
יום אחד הוזמן אבא ז"ל לחנוכת הבית שנערכה בשבת אצל ר' שבתי ליקרמן מראשוני מייסדי המושבה. בית חדש הרי מחייב רהיטים חדשים והוא נתאמץ ורכש לו דווקא רהיטים "מודרניים" כגון כסאות דמשקיים עם משענות ,שולחן גדול ועגול וגם ...מראה,אף היא עבודת דמשק.
משנכנס אבא אל אותו בית חדש וראה מה שראה נדהם ומבלי יכולת להבליג זרק כלפי בעל הבית : הלשם כך שבתאי, באנו לארץ ישראל ?.... אולם ר' שבתאי  נזדרז והתנצל בפני חברו שלא עשה מה שעשה אלא בתוקף תפקידו הרשמי , תפקיד זקן (מוכתר) המושבה.
 הוא הרי חייב לקבל אורחים רמי מעלה מפקידי הממשלה והללו כידוע שום דבר אינו משפיע עליהם יותר מן הברק החיצוני שב"קליפת-נוגה". 
עד היום כשאני מזדמן לביתו של ליקרמן הבן הריני נוהג לשהות אצלו קצת יתר על המידה כדי להזין את עיני ב"פלאי הטכניקה" של רהיטי ר' שבתאי ז"ל שכולם יחד -השולחן עם הכסאות ועם המראה - עלו בודאי פחות ממחירה של מגבעת אלגנטית שאשת פקיד בינוני חובשת אצלנו כיום לראשה ".

לפני ....בקרוב נעלה תמונה של אחרי