הושענא רבה - "קול מבשר....."

ערב שמחת תורה  ואני קוראת בספר "נחשוני-החולה"..........

                                    הנצחון

"ביום הושענא רבה,שנת תרע"ט (1918) כמעט גמר הקהל את תפילת ההושענות והחזן קרא :"קול מבשר,מבשר ואומר"- בא באמת המבשר בדמות האכר פרידמן,איש ראש-פינה רכוב על סוס ובפיו הידיעה שהאנגלים כבר הגיעו לגבולות ראש-פינה.

אותו יום ,אחרי הצהרים ,נכנסו ליסוד-המעלה הרוכבים הראשונים של הצבא האוסטרלי שקבלנום בשמחה וביין.

בליל שמחת תורה היינו עדי ראיה למלחמה עצמה שנמשכה עד חצות בין הצבא האנגלי לצבא התורכי שהתרכז במשמר-הירדן מזרחה. כידוע ,היו תוצאות מערכה זו לטובת האנגלים הכובשים.

"אותו זמן-מעיר בקשר ליום הנצחון הזה,שלום ברש-כשנזדמנתי עם מר משה אמיתי,שאלתיו מתוך סקרנות:הגידה לי בבקשה, הזכור לך פסק דינו של ר' פישל על התורכים אחרי אותה מכה שקבלת ? זכור ושמור-השיב אמיתי מתוך חיוך שבהסכמה.  "תמותת רשע רעה" - עניתיו ואמרתי אחריו,-כן "יכלו-יאבדו כל רשעי העולם , הגלויים והמוסווים ,המתנקשים בחייו של עם ישראל".

סוכות ולא רק בחג ...

כהקדמה אני משתפת את זכרונותיה של מירה, בת המושבה : "  

יומיים לפני חג הסוכות - וההתרגשות עצומה.
כולם, נשים, גברים וטף מתגודדים בחצר המשפחה שאצלה חוגגים השנה את החג. (בחירת המקום התבצעה לפי תור, מסוף השכונה וחוזר חלילה).

לכל אחד מהנוכחים תפקיד. אף אחד אינו עומד בחוסר מעש.
האבות עמלים על הקמת הסוכה, קרשים נעמדים, צעקות ומבול מכות הפטישים נשמע.

האמהות מחברות סדינים ישנים שהביאה כל אחת מביתה, לעטוף בה את הסוכה ואנחנו הילדים גוזרים ניירות להכנת שרשראות לקישוט הסוכה. ערימת ילדים ישובים במעגל -
"תביא כבר ת'מספריים!"
"רגע, אני יגמור.."
"נו?! כמה זמן את גוזרת???"

וכולם עם אותה "תנועת גזירה" - האצבעות גוזרות והסנטר והלשון איתן.
חלק מהבנות מציירות ציורי חג והשמחה רבה.

אחר כך מגיע זמן חיבור השרשראות אחת לתוך השנייה, (ואז לא היה את פטנט המהדק, אלא דבק שהוכן אחר כבוד ע"י האמהות מקמח ומים).
בין לבין, משחקים תופסת בין הסוכה שמתחילה לרקום עור וגידים. האבות מכסים את הסוכה עם סכך וממשיכים בכוחות משותפים להעמיד שולחנות ארוכים וכיסאות (שכל אחד הביא מביתו, כמספר הנפשות שבו), האמהות פורשות מפות והכל מוכן לחג.

בערב, כולם רחוצים ולבושים חגיגי, (כן.. עם אותם בגדים שנקנו בראש השנה..) המאכלים שכל אם הכינה ארוזים היטב בסירים מהבילים וכל משפחה יוצאת לכיוון הסוכה.

אין מילים לתאר את ההנאה הגדולה, "שבת אחים גם יחד".. מברכים, אוכלים, צוחקים ובתום הארוחה האמהות מפנות מן השולחנות, מדיחות את הכלים והאבות יושבים על הדשא ומדברים על הפרי שיהיה השנה, מה כדאי לעקור ומה לנטוע במקום, כמה בדיחות גסות, (שכל כך השתוקקנו לשמוע), ואנחנו הילדים משחקים ומשחקים, צוחקים ומאושרים עד כלות הנשימה.

חג שמח!

( תאמיני לי מירה אני קורא וחושב איזה כיף זה היה ...לימים את הסוכה עשינו בגן שעשועים ...כל הילדים היו נאספים לנסוע בעגלה של יהודה גור-עמי להביא סכך...ובערב כמה אוכל ...איזה רגעים איזה ..חג שמח לכולנו)

הערה : יהודה גור-עמי הוא נצר לישראל אשכנזי .(ה.מ)

                     כיצד הקימו סוכות גומא ראשונות 

שנתיים ימים התענו המשפחות בבית האוצר ובסוכות הקש ורשיון לבנין אין וקושנים הס מלהזכיר .אמר ישראל אשכנזי:אלכה נא ואראה מה טיב מעונותיהם של שכנינו הבדוים השוכנים על פני מישור החולה מצפון לים סומכי ,אולי אלמד מהם דבר שיהיה לתועלת לנו ? פרש לאותו מקום ומצא אותם שוכנים בסוכות עשויות קני-סוף וגומא (הפפירוס) הגדלים למכביר בחולה. נכנס אליהם והוא כבר יודע לגלגל בלשונו כמה מילים בערבית -ישב ביניהם והתחיל משוחח עמם על דא ועל הא בתוך כך חוקר ודורש לדעת מהיכן הם משיגים את החומר לסוכותיהם ?אגב שיחה ראה בדואי אחד עוסק בהקמת סוכה. התבונן ישראל למעשה ידיו ולמד את המלאכה.בקש את הבדוים שיראוהו את המקום בו צומחים הקנים,הבטיחו לו לשלוח עמו אדם להראותו את הדרך.
למחרת השכים ויצא אל החולה,מהלך יום תמים,כרת קני סוף וגומא ועשאם חבילות חבילות. משהרגיש רעב לקח מהקמח שהביא עמו ואפה פיתה ואכל. משסיים מאכלו קם והתחיל מעביר הקנים אל החוף. עוד הוא עושה כה וכה והנה ר' פישל בא.הוא שב זה עתה מצפת.מה העבודה הזאת לך,ישראל ?שאלהו. מתכונן אני להקים מתבן מחומר זה מזיבו ישראל. ומפני מה לא קראת את בני משה שיעזרך ?קראתיו והוא סרב. 
חזר ושאל ר' פישל: קני סוף וגומא יש אבל  ל"שוואריט" (זמורות ארוכות הנכפפות כקשתות ושעליהן כשלד מוקמת הסוכה) מנין תיקח?גם זה יסודר בעזרת השם,משיבו בנחת ישראל,רק סבלנות.סמוך לגשר בנות יעקב גדלים שיחי ההרדוף וראיתי לא פעם שהערבים משתמשים בו לצורך השוואריט. לאחר שאעביר את הקנים אפרוש אל הגשר ובגרזן שבידי אכרות זמורות כדיי צרכי.
שמא תסכים שנעשה מלאכה זו בשותפות ? מציע ר' פישל , ניחא הסכים ר' ישראל, אך בתנאי שבין הסוכות הראשונות תהא אחת בשביל ר' שבתי ליקרמן השוכב חולה ואינו יכול לבנות בעצמו. הוסכם ומכיון שהוחלט להקים סוכה לכל אחד ואחד הכפילו פי כמה את כמות הקנים. 
לחוכר הדגים של ים החולה,יהודי צפתי ר' הירש מוהליבר שמו הייתה סוכה על החוף וסירה. נתן ר' הירש את סירתו לישראל כדי שיחצה את הים ויביא משם את קני הגומא. הפליגו אנשים בסירה ובאו אל ביצת החולה.נטלו כלי העבודה והתחילו בעבודתם,כוסחים את הקנים מאלמים לאלומות ומעבירים מיד ליד עד הגיען לשפת החולה שם קושרים אותן בדמות רפסודה ומשיטים אותן על פני הים ע"י מוט עץ אשר אורכו כ 4 מטר הנקרא בערבית טקוש בכיוון המושב. פתאום פרצה רוח חזקה בלב הים וקרעה את הרפסודה לשתים .חלק אחד נהדף אל מרחב הים וחלק אחד מטלטל בידי הרביעיה ,בקושי רב הצליחו להציל את קני הסוף והגומא ולהכניסם אל המושבה.

ומנין יקחו עצים לתמוך בהם את הקירות ולקרות את הגג ? לקנות חומר בצפת -הריהו כרוך בכסף ויער אין בכל הסביבה הנראית לעין   .רק בעבר הירדן מזרחה נמצא יער מצמיח עצים גבוהים וראויים לאותה תכלית. אמנם הדרך אל היער היא בחזקת סכנה בגלל הבדוים הנודדים בסביבה שעיקר פרנסתם כידוע על הגזל והם אורבים לעוברים ושבים וגוזלים רכושם. אבל לא איש כישראל יירתע מסכנה כגון זו  וייתר חבריו שהחליטו אף הם להיות בין מקימי הסוכות מאותו חומר הסכימו להצטרף לישראל בהפלגתו אל עבר הירדן לשם הבאת העצים. 
בני החבורה עברו את הירדן,חטבו עצים כמספר הקורות הדרושות להם, העמיסום על שכמם ויצאו לדרכם אל המושבה. כשהגיעו לגשר בנות יעקב , נעצרו על ידי ערבי אחד-אפנד מצפת שחכר מאת הממשלה התורכית את הזכות לקבל דמי מעבר על כל סחורה היוצאת מעבר הירדן מזרחה לעבר הירדן מערבה. 
הלה דרש מהם דמי העברת העצים דרך הגשר וגם דמי הליכה שלהם עצמם. טענו הם:אנו נושאים בעצמנו את המשא ואנו פטורים מתשלום דמי מעבר, ענה להם : דינכם כדין חמורים ועליכם לשלם במיטב הכסף.
כסף לא היה בידם ואין דרך לנטות ימינה או שמאלה ואין עצה ואין תושיה. האפנדי כבר עכב אותם רוב שעות היום ומי יודע כמה  יחזיק בהם עוד ? אבל גם האפנדי עצמו עמד תוהה ונבוך :ייקח מהם את העצים תמורת המס -מה ערכם של העצים במקום הזה ? נמלך בדעתו ומצא עצה טובה : גן יש לו על שפת הירדן,גן ירקות ונטעים והגיע שעתו לעדרו ולהשקותו וכיון שליהודים אין כסף לשלם לו המס , ילכו ויעבדו בגן תמורת המס שהם חייבים לו.
מאין ברירה קבלו האנשים את הצעת האפנדי ויצאו לעבודה בגן,התקינו את הערוגות,חפרו את התעלות לצורך ההשקאה עדרו סביב הנטעים והשקו את הגן וכך עבדו עד שקיעת החמה. עם לילה נתן להם האפנדי לשאת את מטענם ולהעבירו בשלום אל מושבתם.   אז נגשו חלוצי יסוד להקים את שלוש הסוכות הראשונות וכך בונים את הסוכה :-  נוטלים את השווריט ,ארבע מטרים אורך כל אחד וכופפים אותם בצורת חצי קשת, מעמידים שניים זה ליד זה ומחברים אותם כשהם מהווים יחד קשת שלמה נטויה כלפי מטה ושני קצוותיה מזה ומזה ננעצים עמוק בתוך האדמה. חמש שש קשתות כאלה אשר מחברים אותם בקני סוף בצורה מצליבה וברווח של 50 ס"מ בין קנה לקנה, את קני הסוף מחברים לשווריט במשיכת גומא והן מהוות את השלד לסוכה.אחרי כן מכסים את השלד במחצלות עשויות גומא -והסוכה על תלה עומדת. ועד שהם עסוקים בהקמת הסוכות הראשונות הופיע פתאום ,כאילו צץ מן האדמה ,השייך של הסביבה והתחיל מפריע להם בטענה שהקמת סוכות אסורה על פי החוק. העניקו לו התמימים , חצי רוטל קהוה ושקית אורז ,שכר "לא יחרץ" - והכל בא על  מקומו בשלום.
הוקמו המתבנים והסוכות -והמתיישבים טעמו בהם טעם ארמונות .


המשך יבוא......