http://youtu.be/3W-j6zfb5G4 כמו בכל הארץ כן גם במושבתנו ישבנו באותו ערב-29 לנובמבר 1947- צמודים וקשובים ליד המקלטים.(מקלטי הרדיו) וכאשר שמענו את ההחלטה הסופית על החלוקה, התפרצו הצעירים יחד עם זקני המושבה בשמחה אדירה וברקודי הורה.
שמחתנו זו היתה מהולה בדאגה רבה כי ידענו מה תהיה תגובת שכנינו הערבים המקיפים את המושבה מכל עבריה. באותו מעמד עצמו הוחלט לזרוע תחילה את השטח באדמות הרחוקות ובצוותא.
באותו פרק זמן סללו כביש מיסוד-המעלה לחולתה. לרגל המחסור בפועלים עברים ובהתחשב עם הדחיפות בביצוע מהיר של סלילת הכביש, העסיקו מספר ניכר של ערבים. בשיחה ידידותית עמהם-אומר ש.ברש- נגענו בעניני-דיומא. הסברתי להם כי את החלטת לייק-סקסס על החלוקה אנו יכולים לבצע באופן ידידותי לטובת שני הצדדים, מיד קפץ אחד מהם בשם מוחמד אל קסים,שהיה להם לראש ולפה ואמר:"כזאת לא תתכן ! כיום המצב הוא בבחינת:או,או! או אנחנו או אתם". חזרתי ואמרתי לו:"הרי יש בינינו גם אנשים נבונים ומתונים ואחד מהם הוא המלך עבדאלה". אז התפרץ בשצף קצף ואמר:"מה? המלך עבדאלה?החיין(הבוגד) הזה הוא הראשון אשר יירה ככלב בביתו ברבת עמון".
הערבים המוגרבים שנאלצו לעבור דרך המושבה עשו זאת רק בשעות הלילה בכדי לא להפגש עם אנשי המושבה. עוד ביטוי לשנוי במצב היה שינוי השיטה של שרות הש"י שהיה קיים בין ועד המושבה עם אנשי הכפר מלחה. במקום האנשים שקיימו לפני כן קשרים בשרות זה,היתה באה אישה עיוורת על מנת להתרפא כביכול ובתוך צמת שערותיה היתה מעבירה ידיעות בכתב מן הש"י שבכפר מלחה השוכן צפונה מיסוד-המעלה.
המצב נעשה מתוח מיום ליום,אויבנו מבין הערבים הרימו ראש ואילו ידידנו מביניהם חששו להפגש עמנו.
ביום שנפל בן המושבה יוסף טיטלבוים ז"ל-כיהן אז בדרגת מוכתר של גבעת ברנר -כאשר יצא לגלות את רוצחי יהושע גלוברמן בדרך לירושלים והביאו אותו לקבורה ביסוד-המעלה,הביעו המוגרבים את צערם בביקור לילה על שנפל אחד מידידי הערבים.
המצב הכללי והבטחוני החמיר והגיע לידי כך שכל פגישה עם ערבים שרצו להפגש עמנו נעשתה בחשכת הלילה ובשדות.
מצד הערבים רבו הפשיטות בדרכים וכמעט שנפסקה התחבורה בסביבה.באותו זמן בוצעה פעולת תגמולין ע"י הפלמ"ח בהשתתפות צעירי המושבה,בפעולה זו נהרסו בכפר סאסא 25 בתים ונהרגו 17 ערבים,הפעולה הטילה את פחד היהודים על הערבים בסביבה.
כל זה החמיר את המצב והגדיל את הדאגה לפינתנו-המושבה.כן הגיעו אלינו ידיעות כי הערבים מצפת וסביבתה אומרים לנתק את ישוביי החולה ע"י חסימת הדרך הראשית על יד מעין המלחה ,נקודה זו מתאימה מאוד לכך והיא נמצאת בגבול אדמות המושבה - מיד נמסרה מידי היהודים הודעה אולטימטיבית ,שבאם יחסמו דרך זו-נעשה לכל הכפרים אשר מסביב לנו מה שעשינו לסאסה,האולטימטום היהודי עכב את בצוע הפעולה היזומה ע"י ערביי צפת.
חלק מערביי הסביבה הקיצוניים ביותר דרשו בכל תוקף לבצע מיד את ניתוק הכביש אך נעצרו על ידי השיך של מלחה אשר עמד בתוקף על סרובו באומרו:"רק לאחר שתסלקו אותי מן החיים תוכלו להפקיר את בני כפרי המונה 1500 נשים ילדים ותינוקות..."
למרות כל אלה מצאו להם הערבים הקיצוניים שטח פעולה על ידי התנפלויות על עוברי דרכים בכביש הראשי בצפון וגם בצורות אחרות שהביאו להפרעות קשות בתנועה ואף לאבידות בנפש. פעולות אלה סימנו את ראשית המלחמה. "
http://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-7548-NzU0OF8zNTQ0MTY0Nl8xNDg2ODcyMDAeq-FreeYaan,00.html
מתוך הספר "נחשוני-החולה" תולדות יסוד המעלה ליובל 75 מאת א.מ.חריזמן כונס ע"י יהודה גרינקר והוצא ע"י המועצה המקומית יסוד המעלה.
שמחתנו זו היתה מהולה בדאגה רבה כי ידענו מה תהיה תגובת שכנינו הערבים המקיפים את המושבה מכל עבריה. באותו מעמד עצמו הוחלט לזרוע תחילה את השטח באדמות הרחוקות ובצוותא.
באותו פרק זמן סללו כביש מיסוד-המעלה לחולתה. לרגל המחסור בפועלים עברים ובהתחשב עם הדחיפות בביצוע מהיר של סלילת הכביש, העסיקו מספר ניכר של ערבים. בשיחה ידידותית עמהם-אומר ש.ברש- נגענו בעניני-דיומא. הסברתי להם כי את החלטת לייק-סקסס על החלוקה אנו יכולים לבצע באופן ידידותי לטובת שני הצדדים, מיד קפץ אחד מהם בשם מוחמד אל קסים,שהיה להם לראש ולפה ואמר:"כזאת לא תתכן ! כיום המצב הוא בבחינת:או,או! או אנחנו או אתם". חזרתי ואמרתי לו:"הרי יש בינינו גם אנשים נבונים ומתונים ואחד מהם הוא המלך עבדאלה". אז התפרץ בשצף קצף ואמר:"מה? המלך עבדאלה?החיין(הבוגד) הזה הוא הראשון אשר יירה ככלב בביתו ברבת עמון".
הערבים המוגרבים שנאלצו לעבור דרך המושבה עשו זאת רק בשעות הלילה בכדי לא להפגש עם אנשי המושבה. עוד ביטוי לשנוי במצב היה שינוי השיטה של שרות הש"י שהיה קיים בין ועד המושבה עם אנשי הכפר מלחה. במקום האנשים שקיימו לפני כן קשרים בשרות זה,היתה באה אישה עיוורת על מנת להתרפא כביכול ובתוך צמת שערותיה היתה מעבירה ידיעות בכתב מן הש"י שבכפר מלחה השוכן צפונה מיסוד-המעלה.
המצב נעשה מתוח מיום ליום,אויבנו מבין הערבים הרימו ראש ואילו ידידנו מביניהם חששו להפגש עמנו.
המצב הכללי והבטחוני החמיר והגיע לידי כך שכל פגישה עם ערבים שרצו להפגש עמנו נעשתה בחשכת הלילה ובשדות.
מצד הערבים רבו הפשיטות בדרכים וכמעט שנפסקה התחבורה בסביבה.באותו זמן בוצעה פעולת תגמולין ע"י הפלמ"ח בהשתתפות צעירי המושבה,בפעולה זו נהרסו בכפר סאסא 25 בתים ונהרגו 17 ערבים,הפעולה הטילה את פחד היהודים על הערבים בסביבה.
כל זה החמיר את המצב והגדיל את הדאגה לפינתנו-המושבה.כן הגיעו אלינו ידיעות כי הערבים מצפת וסביבתה אומרים לנתק את ישוביי החולה ע"י חסימת הדרך הראשית על יד מעין המלחה ,נקודה זו מתאימה מאוד לכך והיא נמצאת בגבול אדמות המושבה - מיד נמסרה מידי היהודים הודעה אולטימטיבית ,שבאם יחסמו דרך זו-נעשה לכל הכפרים אשר מסביב לנו מה שעשינו לסאסה,האולטימטום היהודי עכב את בצוע הפעולה היזומה ע"י ערביי צפת.
חלק מערביי הסביבה הקיצוניים ביותר דרשו בכל תוקף לבצע מיד את ניתוק הכביש אך נעצרו על ידי השיך של מלחה אשר עמד בתוקף על סרובו באומרו:"רק לאחר שתסלקו אותי מן החיים תוכלו להפקיר את בני כפרי המונה 1500 נשים ילדים ותינוקות..."
למרות כל אלה מצאו להם הערבים הקיצוניים שטח פעולה על ידי התנפלויות על עוברי דרכים בכביש הראשי בצפון וגם בצורות אחרות שהביאו להפרעות קשות בתנועה ואף לאבידות בנפש. פעולות אלה סימנו את ראשית המלחמה. "
http://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-7548-NzU0OF8zNTQ0MTY0Nl8xNDg2ODcyMDAeq-FreeYaan,00.html
מתוך הספר "נחשוני-החולה" תולדות יסוד המעלה ליובל 75 מאת א.מ.חריזמן כונס ע"י יהודה גרינקר והוצא ע"י המועצה המקומית יסוד המעלה.
