כפי שכבר ציינתי נולדתי ביסוד-המעלה , אני לא כל כך מבוגרת אך נולדתי בטרם היו במושבה כבישי האספלת והמדרכות, טרם תאורת רחוב , בקושי תאורה בבתים .
מה כן היה ?? הרבה עצים , חורשת המייסדים שעל יד השמורה ובה עצי האקליפטוס הותיקים, החורשה על יד בית הכנסת ,הייתה שדרת האקליפטוס לאורכה של המושבה ובכל שנה בט"ו בשבט נוספה שדרת עצים חדשה בכל פינה אפשרית , ילדי המושבה היו יוצאים מלווים ע"י המבוגרים לשתול עצים חדשים ,
כל חורשה וסיפורה והזכרון הנלווה אליה, חורשת המייסדים סיפקה לנו מקומות מחבוא באש הלילה וצל בימי העצמאות .
החורשה של בית הכנסת ומגדל המים , העניקה מקום למשחקי התופסת והמחבואים והנדנדה הארוכה עמוסת הילדים בכל שעה נתונה של היום, מקום למפגשי השבת והחג חתונות ושאר שמחות.
שדרת האקליפטוס המובילה למושבה סיפקה צל להולכים ברגל מהצומת ואליה וכמובן לשדה אליעזר היישוב השכן ,עד שהגיעו הרכבים שהחליפו את הרגליים והצעידות.
לאורך השנים מגוון העצים שניטעו במושבה בט"ו בשבט כלל את האקליפטוסים ,הברושים,האורנים,הזיתים, כליל החורש והאיזדרכת .
כמובן שיא החגיגה היה נטיעות האיכרים, אנשי האדמה (בטרם נקראו חקלאים) שאליהן התלוו הילדים בשימחה רבה חמושים במגפי גומי של המגפר ובמעדרים.
יום הנטיעות היה יום חג במלוא מובן המילה ,עד היום נצבט ליבי בהיזכרי בט"ו בשבט בו הייתי חולה ורתוקה למיטה והרופא אסר עלי להשתתף בחגיגה כשאני מביטה מבעד החלון ורואה כמו בשיר "כך הולכים השותלים..."
את חבריי לכיתה.
http://youtu.be/APmRvEenRBM
כחלק מפרוייקט השחזור והשיקום של אחוזת-דוברובין שוחזר גם הבוסתן ניטעו בו עצים וצמחים בדומה לנטיעה הראשונה במושבה בראשית ימיה. הם מהווים חלק מהתפתחותה ומסמלים יותר מכל את הקשר שבין האדם ועץ השדה ,את מהות בחירתם בחיי האיכר והאדמה.
מה כן היה ?? הרבה עצים , חורשת המייסדים שעל יד השמורה ובה עצי האקליפטוס הותיקים, החורשה על יד בית הכנסת ,הייתה שדרת האקליפטוס לאורכה של המושבה ובכל שנה בט"ו בשבט נוספה שדרת עצים חדשה בכל פינה אפשרית , ילדי המושבה היו יוצאים מלווים ע"י המבוגרים לשתול עצים חדשים ,
כל חורשה וסיפורה והזכרון הנלווה אליה, חורשת המייסדים סיפקה לנו מקומות מחבוא באש הלילה וצל בימי העצמאות .
החורשה של בית הכנסת ומגדל המים , העניקה מקום למשחקי התופסת והמחבואים והנדנדה הארוכה עמוסת הילדים בכל שעה נתונה של היום, מקום למפגשי השבת והחג חתונות ושאר שמחות.
שדרת האקליפטוס המובילה למושבה סיפקה צל להולכים ברגל מהצומת ואליה וכמובן לשדה אליעזר היישוב השכן ,עד שהגיעו הרכבים שהחליפו את הרגליים והצעידות.
לאורך השנים מגוון העצים שניטעו במושבה בט"ו בשבט כלל את האקליפטוסים ,הברושים,האורנים,הזיתים, כליל החורש והאיזדרכת .
כמובן שיא החגיגה היה נטיעות האיכרים, אנשי האדמה (בטרם נקראו חקלאים) שאליהן התלוו הילדים בשימחה רבה חמושים במגפי גומי של המגפר ובמעדרים.
יום הנטיעות היה יום חג במלוא מובן המילה ,עד היום נצבט ליבי בהיזכרי בט"ו בשבט בו הייתי חולה ורתוקה למיטה והרופא אסר עלי להשתתף בחגיגה כשאני מביטה מבעד החלון ורואה כמו בשיר "כך הולכים השותלים..."
את חבריי לכיתה.
http://youtu.be/APmRvEenRBM
כחלק מפרוייקט השחזור והשיקום של אחוזת-דוברובין שוחזר גם הבוסתן ניטעו בו עצים וצמחים בדומה לנטיעה הראשונה במושבה בראשית ימיה. הם מהווים חלק מהתפתחותה ומסמלים יותר מכל את הקשר שבין האדם ועץ השדה ,את מהות בחירתם בחיי האיכר והאדמה.
