נענו תפילותינו והגשם החל

התפללנו לגשם וייחלנו לו והנה הוא פה , לאחת המבקרות במוזיאון שהרוח פירקה את מטרייתה אמרתי ברוח טובה לא נורא נרגיש לרגע כמו המייסדים ונרטב ושתינו צחקנו אבל.. נשאיר לרגע את הצחוק בצד ונקרא מזכרונותיו של ר' פישל סלומון כפי שהובאו בספר "נחשוני-החולה" ליובל השבעים וחמש של המושבה מאת א.מ. חריזמן ,כונס ע"י יהודה גרינקר והוצא ע"י המועצה המקומית ואגודת מי-מרום(האגודה החקלאית המוכרת היום בשם מי-החולה)ספר בו אעזר רבות בבלוג זה.
                      פרק תהילים לאחר סופת גשם

פעם-מספר ר' פישל-כשכל הגברים היו בשדה והנשים"בבית" ניתך פתאום גשם שוטף.את המחרשות נאלצנו להשאיר בשדה,את השוורים התרנו ושלחנום לנפשם,שוורים אחדים הגיעו הביתה ואחדים שקעו בבוץ. חזרנו הביתה רטובים ורועדים בלא נעלים על רגלינו...אולם מה שקרנו בשדה,כאין הוא לעומת מה שמצאנו בבית. סוכות-הקש הגשם גרפן,הנשים מקוננות,הילדים צועקים והתינוקות גועים בבכי. הכל נסחף,הכל נהרס,לא נשאר לנו אפילו מזון לסעודה אחת.
לאן נפנה עתה ומה נעשה ? אמרתי בליבי:כל דעביד רחמנא לטב עביד ! אין זאת כי אם טרם צורפנו בבור המצרף. צמצמתי עצמי וישבתי ליד נפשות ביתי והתחלתי שופך מר לבי בפרקי תהילים והישועה לא אחרה לבוא, רוח צפונית פזרה את העננים וזרחה השמש.קמנו וקוששנו קצת קוצים וזרדים והעלינו אש לחמם את הנפשות שרעדו מקור.אחר עמדנו והקימונו מחדש את הסוכות ההרוסות.חיפשנו ומצאנו מעט חיטה מהזרעים שנותרו לפליטה . טחנו בריחים של יד ובישלנו ממנה דייסת בורגול.
את פניה של זוגתי - הבת הנוגה והמפונקה של העשיר הגדול מבריסק,ר' יצחק סנדר פאדווה , למראה ולטעמה של אותה דייסה תקצר לשוני לתאר....