כפי שכבר ציינתי נולדתי ביסוד-המעלה , אני לא כל כך מבוגרת אך נולדתי בטרם היו במושבה כבישי האספלת והמדרכות, טרם תאורת רחוב , בקושי תאורה בבתים .
מה כן היה ?? הרבה עצים , חורשת המייסדים שעל יד השמורה ובה עצי האקליפטוס הותיקים, החורשה על יד בית הכנסת ,הייתה שדרת האקליפטוס לאורכה של המושבה ובכל שנה בט"ו בשבט נוספה שדרת עצים חדשה בכל פינה אפשרית , ילדי המושבה היו יוצאים מלווים ע"י המבוגרים לשתול עצים חדשים ,
כל חורשה וסיפורה והזכרון הנלווה אליה, חורשת המייסדים סיפקה לנו מקומות מחבוא באש הלילה וצל בימי העצמאות .
החורשה של בית הכנסת ומגדל המים , העניקה מקום למשחקי התופסת והמחבואים והנדנדה הארוכה עמוסת הילדים בכל שעה נתונה של היום, מקום למפגשי השבת והחג חתונות ושאר שמחות.
שדרת האקליפטוס המובילה למושבה סיפקה צל להולכים ברגל מהצומת ואליה וכמובן לשדה אליעזר היישוב השכן ,עד שהגיעו הרכבים שהחליפו את הרגליים והצעידות.
לאורך השנים מגוון העצים שניטעו במושבה בט"ו בשבט כלל את האקליפטוסים ,הברושים,האורנים,הזיתים, כליל החורש והאיזדרכת .
כמובן שיא החגיגה היה נטיעות האיכרים, אנשי האדמה (בטרם נקראו חקלאים) שאליהן התלוו הילדים בשימחה רבה חמושים במגפי גומי של המגפר ובמעדרים.
יום הנטיעות היה יום חג במלוא מובן המילה ,עד היום נצבט ליבי בהיזכרי בט"ו בשבט בו הייתי חולה ורתוקה למיטה והרופא אסר עלי להשתתף בחגיגה כשאני מביטה מבעד החלון ורואה כמו בשיר "כך הולכים השותלים..."
את חבריי לכיתה.
http://youtu.be/APmRvEenRBM
כחלק מפרוייקט השחזור והשיקום של אחוזת-דוברובין שוחזר גם הבוסתן ניטעו בו עצים וצמחים בדומה לנטיעה הראשונה במושבה בראשית ימיה. הם מהווים חלק מהתפתחותה ומסמלים יותר מכל את הקשר שבין האדם ועץ השדה ,את מהות בחירתם בחיי האיכר והאדמה.
בתצוגה הארכיונית שבמוזיאון מוצג מסמך, מכתבו של ר' פישל סולומון המתעד את הנטיעה הראשונה במושבה בשנת 1884 אל חותנו במזריץ' פולין והריהו ככתבו וכלשונו ושימו לב לשפה העשירה:-
" יום ב' לסדר"כי ילך מלאכי לפניך והביאך"וכו' שנת ויתברכו(תרמ"ד) :
בשבוע שעבר,ת"ל (תודה לאל) נטענו בהגן אשר הוא בשותפות עם כל החברה(כבר הודעתי כי האדמה לא נתחלקה ,על כן אין ביכולתי לנטוע לעצמי) יותר מחמש עשרה מאות אילנות (1500) נטיעות ,מהם שבע מאות ושמונה אתרוגים ומאה רימונים, זאת נטענו בשבוע שעבר.
בשבוע זה אי"ה נטע עוד חמש מאות זיתים ,או יותר וארבע מאות תאנים וטאט(תות) - זה האילן,הטבע שלו הוא,שתולעת המשי אוכלת את עליו ועובדת משי וכל מיני המשי שיש בעולם מהאילן הזה הוא,והפרי שלו הוא כמו מאלינעס(פטל) בארצנו והוא אילן גדול עם ענפים הרבה,עושים מהפרי מרקחת טובה מאוד, וכל העשירות בדמשק היא שהם עוסקים בתולעת המשי ובגידול האילן הנ"ל.
עוד נטע אי"ה כמה מיני נטיעות, כי חוץ ממה שיהיה רווח גדול מן הפירות, כאשר יעזור השי"ת (השם יתברך) שיהיה בהצלחה , הלא גם כן נצרך לבריאות, כי האדם עם עץ השדה הוא חברה אחת וזה בלא זה , אין להם חיים טובים. לזאת ראשית עסקנו הוא בנטיעות ,כי כן הורה לנו הבורא עולם טרם כל לעסוק בנטיעות,כי גם הוא עשה כן,כמו שכתוב:"ויטע ה' אלקים גן בעדן"
כשמטיילים בבוסתן הפורח באחוזה אנו פוגשים בעצי האתרוג,הזית,הרימון,התאנה והתות ובעונה המתאימה ניתן גם להנות ולהתבסם מפריים .
מה כן היה ?? הרבה עצים , חורשת המייסדים שעל יד השמורה ובה עצי האקליפטוס הותיקים, החורשה על יד בית הכנסת ,הייתה שדרת האקליפטוס לאורכה של המושבה ובכל שנה בט"ו בשבט נוספה שדרת עצים חדשה בכל פינה אפשרית , ילדי המושבה היו יוצאים מלווים ע"י המבוגרים לשתול עצים חדשים ,
כל חורשה וסיפורה והזכרון הנלווה אליה, חורשת המייסדים סיפקה לנו מקומות מחבוא באש הלילה וצל בימי העצמאות .
החורשה של בית הכנסת ומגדל המים , העניקה מקום למשחקי התופסת והמחבואים והנדנדה הארוכה עמוסת הילדים בכל שעה נתונה של היום, מקום למפגשי השבת והחג חתונות ושאר שמחות.
שדרת האקליפטוס המובילה למושבה סיפקה צל להולכים ברגל מהצומת ואליה וכמובן לשדה אליעזר היישוב השכן ,עד שהגיעו הרכבים שהחליפו את הרגליים והצעידות.
לאורך השנים מגוון העצים שניטעו במושבה בט"ו בשבט כלל את האקליפטוסים ,הברושים,האורנים,הזיתים, כליל החורש והאיזדרכת .
כמובן שיא החגיגה היה נטיעות האיכרים, אנשי האדמה (בטרם נקראו חקלאים) שאליהן התלוו הילדים בשימחה רבה חמושים במגפי גומי של המגפר ובמעדרים.
יום הנטיעות היה יום חג במלוא מובן המילה ,עד היום נצבט ליבי בהיזכרי בט"ו בשבט בו הייתי חולה ורתוקה למיטה והרופא אסר עלי להשתתף בחגיגה כשאני מביטה מבעד החלון ורואה כמו בשיר "כך הולכים השותלים..."
את חבריי לכיתה.
http://youtu.be/APmRvEenRBM
כחלק מפרוייקט השחזור והשיקום של אחוזת-דוברובין שוחזר גם הבוסתן ניטעו בו עצים וצמחים בדומה לנטיעה הראשונה במושבה בראשית ימיה. הם מהווים חלק מהתפתחותה ומסמלים יותר מכל את הקשר שבין האדם ועץ השדה ,את מהות בחירתם בחיי האיכר והאדמה.
בתצוגה הארכיונית שבמוזיאון מוצג מסמך, מכתבו של ר' פישל סולומון המתעד את הנטיעה הראשונה במושבה בשנת 1884 אל חותנו במזריץ' פולין והריהו ככתבו וכלשונו ושימו לב לשפה העשירה:-
" יום ב' לסדר"כי ילך מלאכי לפניך והביאך"וכו' שנת ויתברכו(תרמ"ד) :
בשבוע שעבר,ת"ל (תודה לאל) נטענו בהגן אשר הוא בשותפות עם כל החברה(כבר הודעתי כי האדמה לא נתחלקה ,על כן אין ביכולתי לנטוע לעצמי) יותר מחמש עשרה מאות אילנות (1500) נטיעות ,מהם שבע מאות ושמונה אתרוגים ומאה רימונים, זאת נטענו בשבוע שעבר.
בשבוע זה אי"ה נטע עוד חמש מאות זיתים ,או יותר וארבע מאות תאנים וטאט(תות) - זה האילן,הטבע שלו הוא,שתולעת המשי אוכלת את עליו ועובדת משי וכל מיני המשי שיש בעולם מהאילן הזה הוא,והפרי שלו הוא כמו מאלינעס(פטל) בארצנו והוא אילן גדול עם ענפים הרבה,עושים מהפרי מרקחת טובה מאוד, וכל העשירות בדמשק היא שהם עוסקים בתולעת המשי ובגידול האילן הנ"ל.
עוד נטע אי"ה כמה מיני נטיעות, כי חוץ ממה שיהיה רווח גדול מן הפירות, כאשר יעזור השי"ת (השם יתברך) שיהיה בהצלחה , הלא גם כן נצרך לבריאות, כי האדם עם עץ השדה הוא חברה אחת וזה בלא זה , אין להם חיים טובים. לזאת ראשית עסקנו הוא בנטיעות ,כי כן הורה לנו הבורא עולם טרם כל לעסוק בנטיעות,כי גם הוא עשה כן,כמו שכתוב:"ויטע ה' אלקים גן בעדן"
כשמטיילים בבוסתן הפורח באחוזה אנו פוגשים בעצי האתרוג,הזית,הרימון,התאנה והתות ובעונה המתאימה ניתן גם להנות ולהתבסם מפריים .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה