מסיפורי חג המולד - סיפור שלישי

סיפור עליית גרי הצדק אלו שאנו קוראים להם ה"סובוטניקים"  לארץ ישראל  החל ב 1895 עם עלייתם של בני משפחת קוראקין . משפחת קוראקין כפי שעשתה  משפ' דוברובין כ 10 שנים מאוחר יותר הגיעו לגליל התחתון . מי שייעיין בספר "חמישים שנות התיישבות בגליל התחתון" מאת הבר הדני ובהוצאת "מסדה" והתאחדות האיכרים בגליל התחתון ייחשף לסיפורה המרתק של עליה זו. מקור נוסף לסיפוריהם הוא סיפרה של רות בקי "להתחיל מבראשית" בהוצאת משרד הבטחון.

אברהם קוסטיצקי , מראשי הועד ביבנאל העלה על הכתב את רשמיו מאותה התקופה וביזמת נכדיו יונתן מיבנאל ויוסף ארגמן מחניתה, ראו  יומניו אור בהוצאת משרד הבטחון , מדריכים ומספרי סיפורים נסמכים גם על יומניו אלו. מתוך דבריו אני מביאה את הסיפור הבא.

פעמוני המגדל לא צלצלו

"בכפר ברוסיה שבו גרתי היה בית יראה גדול ואני הייתי המצלצל בפעמון. פעם אחת, זה היה בליל חג המולד,הלכתי לצלצל. עליתי במדרגות המגדל ופתאום חשכו עיני ולא יכולתי לכוון את דרכי. עליתי וירדתי כמה פעמים ואת הדרך לא מצאתי. עייפתי וישבתי על המדרגות והתחלתי לומר את הפרק צ"א מספר תהילים:"יושב בסתר עליון,בצל שדי יתלונן,אומר  לד' מחסי ומצודתי,אלוהי אבטח בו..." אמרתי את כל הפרק שלוש פעמים בזה אחר זה ואורו עיני.

חפצתי לעלות ולצלצל ועוד פעם חשכו עיני ולא יכולתי לעלות. בינתיים שלח הכומר לראות מדוע אני לא מצלצל. באו ומצאו אותי יושב על המדרגות ומתפלל הפרק מספר תהילים.

-"מדוע אתה לא מצלצל,הלא כבר עבר הזמן?"  עניתי: חולה אני, לא אוכל.

הלכתי הביתה. סיפרתי לבני ביתי מה שקרה לי ואמרתי להם : התדעו בני מה שאני חושב , זה לא מקרה סתם , זה אצבע אלוהים ! הראו לי מן השמים שצריך אני לעזוב את האמונה הנוצרית כי אין בה ממש וצריך לחזור לאמונת הישראלים. ("בטרם האיר הבוקר" ע' 348) 

משפחת קוראקין העמידה  דורות של מתיישבים ואנשי ביטחון במדינת ישראל, כהמשך תוכלו לעיין בדף הייזכור של סא"ל יוסי קוראקין ז"ל .

מסיפורי חג המולד - סיפור שני

                          הגרמנים  בכפר  

באותו זמן הגיעו לכפר כתריסר מהנדסים גרמנים על מנת להכין תכנית יבוש הבצה הגדולה שמסביב לאגם.  
ניתן צו על ידם שכל הגברים מהמושבה יהיו מרותקים למקום ויעמדו לפקודתם לשם עזרה בעבודת המדידה וההכנה למדידת הביצות. 
השוטרים התורכיים לא העזו עוד להכנס למושבה ואנשי הכפר נשמו לרווחה. אך גם זו אליה וקוץ בה, אמנם לצבא לא נקראו יותר,אך תמיד צריך היה לתת אנשים לעבודת-יום ולפקודת המפקד.

מקום מגורם היה בקצה הכפר ליד חוף האגם , שם עמד בית שהיה מיועד לרופא הכפר אך הם הפקיעוהו והתיישבו בתוכו. משם בקעה מדי ערב שירת שיכורים וצהלת נשים פרוצות שהביאו אליהם מסוריה , ביום שימשו כמשרתות ובערב ארחו להם לחברה בזמן שיכרותם. 
אנשי המושבה השתדלו לעקוף את הפינה שהייתה מנודה בעיני התושבים והנה הגיע והתקרב חג-המולד.

יצאו הגרמנים לביצות לציד חזירים והצליחו לצוד חזיר גדול ושמן והחליטו להכין כירה לחג המולד. אך מי יכין תבשילי תאווה ? הערביות כנראה לא ידעו את המלאכה ולאמא של חנלה יצאו מוניטין בכפר כמבשלת מומחית.

הגיעה השמועה לאזניהם של הגרמנים ובבוקר היום לפני חג המולד בא קצין לביתה ודרש שתלך ותכין להם מטעמי חג. לא הייתה ברירה, אין מסרבים לשלטונות כי כל סרוב גורר אחריו עונש חמור.

לבשה סינר לבן והלכה לטפל בהכנת המטעמים לחג. בפעם הראשונה בחייה נאלצה להכין מטעמים מבשר חזיר שהיה לה לסיוט ולגועל. כך עבדה כל היום מבלי לטעום דבר כי נפשה סלדה מעצם המעשה.

לפנות ערב חזרה אל ילדיה לביתה, עייפה,רעבה ורצוצה מהכנת החג.

                  

מסיפורי חג המולד - סיפור ראשון

בסוף השבוע המתקרב אלינו מציינים רבים בעולם את חג המולד, סיקרן אותי לחפש סיפורים בנושא הקשורים למושבה  יסוד-המעלה  וגם לעליית גרי הצדק לארץ ישראל .

אתחיל עם סיפורי המושבה וכפי שציינתי בעבר הסיפורים לקוחים מתוך הספר "נחשוני-החולה" ליובל 75 של המושבה  מאת א.מ.חריזמן ואשר כונס ע"י יהודה גרינקר ,הוצא ע"י המועצה  המקומית ואגודת מי מרום.

                מהנדסים גרמנים  מתכננים ייבוש החולה 

 "עוד לפני מלחמת העולם נמסר הזכיון על החולה ע"י הממשלה העותומנית למשפחת סורסיק הידועה וזו העבירה אחרי כן את הזכיון למשפחה בשם שיך עלי אסלאם מביירות ועליה הוטלה החובה בשנת 1914 להחל בעבודת הייבוש.

 בשנת 1916 שלח גמל פחה קבוצה של מהנדסים גרמנים שימדדו את מישור החולה ואת האגם ויערכו תכנית מדוייקת  בשביל ייבוש האגם ובצת החולה.

 שש עגלות רתומות כל אחת לחמישה שישה סוסים באורך,עמוסות כלי מדידה וכלי עבודה ואהלים,עברו את המושבה ופניהם אל החולה.  הם אמרו לנו שבדעתם לקבל עובדים מבני המושבה ועל ידי כך יזכו אלה לשחרור מעבודת הצבא. השמועה עודדה אותנו ביותר הואיל ועוד קודם לכך שמענו על הקלות שבאו לאילו נקודות ישוב עבריות בזכות הצבא הגרמני שחנה בהן.

בני מושבתנו שהיו צפויים כל רגע למאסר וגם להשלח לעבודת הצבא נרשמו מייד אצל הגרמנים בתורת עובדים , גם אלה שעבדו בחרושת הגויים בהובלת עצים להסקת הרכבת כדי לקבל "ווסיקה"(תעודת שחרור מהצבא) חזרו למושבה ונרשמו אצל המהנדסים הגרמנים לעבודה. למעשה נכנסו לעבודה מיד כ 20 איש מיסוד-המעלה וכ 20  מראש-פינה.

בדרך כלל היה יחסם של המהנדסים הגרמנים הללו לאנשי המושבה טוב.  בייחוד הצטיין באדיבותו המהנדס צולר שגמל הרבה טובות לאנשי המושבה. כך באחד הימים כשחזרנו מעבודתינו עם צולר זה, נודע לנו ששני ערבים מוגרבים מכפר תליל שהיו משמשים  כמשגיחים מטעם הממשלה על הובלת עצים לצבא - התפקיד שהטילה הממשלה על נשי החקלאים - פגעו בכבודן של בנות המושבה וגם הכו אותן על שלא מלאו לדעתם את תפקידן כראוי.

כששמע זאת המהנדס צולר חרה אפו על הערבים עד להשחית , מיד התחיל מטכס עצה כיצד להפרע משני הפושעים הללו. באותו רגע ממש הגיעו אותם שני הערבים עצמם ובידם הזמנה למהנדסים לארוחת הערב בכפר תליל אצל השיך חג' מוסה אחסן.

מיד הסתער עליהם צולר בשצף קצף מוכן להכותם , חברו לעבודה-יווני ע"פ מוצאו ותורכי ע"פ נתינותו ,עצר בעדו.   על ההזמנה ניסה להשיב שאין הוא מקבל הזמנות משיך שאנשיו מרשים לעצמם להרים יד על אישה להכותה , אולם כאן שוב התערב אותו מהנדס יווני באמרו שיש להענות להזמנה ובאותו מעמד להגיש לפני השיך את דבר המאורע.  לאותה סעודה הוזמנתי גם אני בתור מתורגמן .

משבאנו אל בית השיך, מצאנו כבר קהל מוזמנים גדול ובהם ראשי השבטים מעבר הירדן מזרחה ומערבה, כ 30 איש ישבו כבר אל השולחן שהיה ערוך בטעם אירופאי על כליו ומאכליו כאחד. 

אחרי טקס הפגישה המקובל נתבקשו הגרמנים לשבת בראש השולחן, כאן התחיל המהנדס צולר מביע את מחאתו כנגד אותו מעשה ובאופן נמרץ,  תרגמתי את דבריו.

השייך פנה אל השנים ושאלם לפשר המקרה, משראה שאין תשובה בפיהם ,קם ועמד על רגליו,ירק בפניהם לעיני האנשים,סטר לזה ולזה על הלחיים ודחפם וגלגלם מעל למדרגות..."

בסיפור נוסף על אודות אותו צולר המהנדס אנו למדים על התערבותו לטובת מוכתר הכפר ר' מנדל פלמן וראש הוועד מר אמיתי ואשר הביא לשחרורם מידי החיילים התורכים. באותה נשימה אנו מגיעים לסיפור חג המולד.

דמותו של גרמני פודה ומציל

כל אלה פעל ועשה למעננו מהנדס גרמני זה וצר לי מאוד אם למען האמת אני נאלץ להוסיף גם את העובדה דלהלן:     

בערב חג המולד כשקשטנו להם את בתיהם בירק, העיר אותו צולר עצמו ,לאחר שסקר מתוך הנאה את מעשה ידינו: "עכשיו צריך עוד לתלות שני יהודים על כתלי המרפסת והקישוט יהיה שלם בתכלית" !

וצריך אני להודות שהערה זו לא הדהימתני ביותר שכן עוד לפני כן ראיתי שדעותיו משתנות כפעם בפעם לפי מצב רוחו ואפשר שצולר רק השמיע אז בקולו מה שתסס בלב יתר חבריו. 

נענו תפילותינו והגשם החל

התפללנו לגשם וייחלנו לו והנה הוא פה , לאחת המבקרות במוזיאון שהרוח פירקה את מטרייתה אמרתי ברוח טובה לא נורא נרגיש לרגע כמו המייסדים ונרטב ושתינו צחקנו אבל.. נשאיר לרגע את הצחוק בצד ונקרא מזכרונותיו של ר' פישל סלומון כפי שהובאו בספר "נחשוני-החולה" ליובל השבעים וחמש של המושבה מאת א.מ. חריזמן ,כונס ע"י יהודה גרינקר והוצא ע"י המועצה המקומית ואגודת מי-מרום(האגודה החקלאית המוכרת היום בשם מי-החולה)ספר בו אעזר רבות בבלוג זה.
                      פרק תהילים לאחר סופת גשם

פעם-מספר ר' פישל-כשכל הגברים היו בשדה והנשים"בבית" ניתך פתאום גשם שוטף.את המחרשות נאלצנו להשאיר בשדה,את השוורים התרנו ושלחנום לנפשם,שוורים אחדים הגיעו הביתה ואחדים שקעו בבוץ. חזרנו הביתה רטובים ורועדים בלא נעלים על רגלינו...אולם מה שקרנו בשדה,כאין הוא לעומת מה שמצאנו בבית. סוכות-הקש הגשם גרפן,הנשים מקוננות,הילדים צועקים והתינוקות גועים בבכי. הכל נסחף,הכל נהרס,לא נשאר לנו אפילו מזון לסעודה אחת.
לאן נפנה עתה ומה נעשה ? אמרתי בליבי:כל דעביד רחמנא לטב עביד ! אין זאת כי אם טרם צורפנו בבור המצרף. צמצמתי עצמי וישבתי ליד נפשות ביתי והתחלתי שופך מר לבי בפרקי תהילים והישועה לא אחרה לבוא, רוח צפונית פזרה את העננים וזרחה השמש.קמנו וקוששנו קצת קוצים וזרדים והעלינו אש לחמם את הנפשות שרעדו מקור.אחר עמדנו והקימונו מחדש את הסוכות ההרוסות.חיפשנו ומצאנו מעט חיטה מהזרעים שנותרו לפליטה . טחנו בריחים של יד ובישלנו ממנה דייסת בורגול.
את פניה של זוגתי - הבת הנוגה והמפונקה של העשיר הגדול מבריסק,ר' יצחק סנדר פאדווה , למראה ולטעמה של אותה דייסה תקצר לשוני לתאר....

    

סיור מודרך ושעת סיפור במוזיאון

אז ... כפי שהצהרנו בכותרת ביום שבת הקרוב 4/12/10 בשעה 11.00 יתקיים סיור מודרך במוזיאון המושבה  הכולל:
1. סרטון חדש המיועד למשפחות ולגיל הצעיר.
2. פינת התלבושות (כדאי להצטייד במצלמה)
3. הכרות עם חפצים מעליית הגג.
4. סדנת קדרות עם האמנית גון-מריט (תשלום נפרד)http://yesodhamaala.greatnow.com/kadaruti.html

בשעה  12.00 שעת סיפור עם סמדר ופעילות לחנוכה .
הפעילות מתאימה לגילאי הגן ומעלה וכרוכה בתשלום .

בשאר ימי החג יוקרן הסרטון החדש ,פינת הציור והתחפושות יעמדו לרשות הקהל באופן עצמאי .
                                                                                                                 בברכת חג אורים שמח

ניסים - רק בחנוכה ?

הנה באים וקרבים ימי החנוכה ואני תוהה וחושבת  איך חגגו המייסדים את חג החנוכה ?
הרי מתוך ספורי הזכרונות המעטים שנותרו לנו מהם אנו למדים כי מעט מאוד מזון היה להם לראשונים, אם בעבר נהגו ללעוג לבדווים השכנים על כי אוכלים הם לחם דורה עתה  תוהים הם מהיכן ישיגו מעט דורה על מנת להכין ממנה פיתה כמנהג הבדווים על הסאג',  הסאג' היא מחבת של פח  שגבה קעור,מעמידים אותה על שלוש אבנים  ומדליקים קוצים ודרדרים מתחתה על מנת שתתחמם ואפשר יהיה לאפות  מעט בצק  לפיתה  אז איך אפשר לחשוב או לתאר אותם מתענגים על סופגניה או לביבה ?
ובעיה נוספת,קוצים ודרדרים היכן מוצאים ? מעבר לאגם, בביצה- אלא שהביצה טובענית ועמוקה ומסוכנת ומסכנת את חיי העובר בה  ואין ברירה והגברים עוברים את האגם וכורתים קוצים ומעמיסים על הכתפיים וחוזרים למושבה וכל פעם שחוזרים בשלום מהביצה משבחים ואומרים "ברוך שעשה לנו נס במקום הזה"
 נס זה לא ארך ימים כי באחד הימים בזמן אפיית הפיתות עף גיץ והרוח מעיפה אותו אל האוהל הסמוך ואש אחזה בו וממנו התפשטה  לאוהלים הסמוכים וכך גם המעט שהיה אבד, למזלם אכרי  ראש-פינה נחלצו לעזרתם.  

הרואה את הנולד-ח"כ נחמן שי

בתחילת 1967 היה יצחק דוברובין , בנו של יואב דוברובין , איש זקן הנאחז בצפורניו באחוזה הגלילית .
כתב העיתון "במחנה-נח"ל"  נחמן שי ,היום ח"כ , http://www.nachmanshai.co.il/ביקר אצלו באותה עת  וכך הוא כותב :

"אחוזת דוברובין, 1966-1967 למי זה משנה בעצם? ליצחק ודאי שלא.  
  "איזו שנה היום ,אני יודע אני ?" בחדרו-מטבחו  מצוי עיתון מינואר 1964. להוציא את המזון,זה החפץ הטרי ביותר.
 הקוקיה על הקיר נופצה מן הסתם אי-שם בשנות ה-40 המוקדמות ולידה מתנוססת בגאווה תעודה המעידה כי משפחת דוברובין זכתה בציון לשבח בתערוכה החקלאית שנערכה בשנת 1927,בחסות הוד מעלתו הנציב העליון הלורד פלומר "זה שלנו" הוא מתחייך.
יש לו חיוך שקט,עצור המוחלף בן-רגע בגלי צחוק שוצפים. הוא אינו דובר עברית או ערבית או רוסית. הוא דובר גם ערבית גם רוסית וגם עברית בבליל שרק מעטים מבני יסוד-המעלה מסוגלים להבינו כהלכה.  
 עם הילדים הדור הצעיר של המושבה , מצא קשר בדרכים אחרות.  אין כמוהו אוהב לקפוץ מסוסתו אל גן הילדים, הדבוק לדרך העפר המוליכה לביתו, לשחק עם הזאטוטים החמודים . הללו יש לציין, אינם חוסכים אהבה מ'דוד' בעצם 'סבא' יצחק.
500 מטר של בוץ מפרידים בין ביתו של דוברובין לבין המושבה,אך אלה הם 500 מטר שכל פסיעה בהם מחזירה אותך לאחור,אל תחילתה של יסוד-המעלה. מוזיאון היה צריך לעשות מן הבית הזה.."

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/129/066.html#

הבית שוקם ושוחזר ומשמש כמוזיאון המושבה יסוד-המעלה השוזר את סיפורי המייסדים כמו גם את סיפורה המיוחד והמרתק של משפחת דוברובין ומהווה עדות לחיי האכרים בימי העליה הראשונה. עדיין רבה המלאכה בפיתוח וביסוס המוזיאון . מי ייתן ונצליח לגייס את חבר הכנסת נחמן שי שיאמץ את המוזיאון שלנו  על תקן  "הרואה את הנולד" טרום העיסוק במורשת ,טרום תמ"ר ,טרום המועצה לשימור מבנים ואתרים בישראל. 

ynet חקלאים מוחים: רק תאילנדים יכולים לעבוד בשדות - חדשות היום

ynet חקלאים מוחים: רק תאילנדים יכולים לעבוד בשדות - חדשות היום

בתצוגת הארכיון שבמוזיאון מוצג המסמך הבא :
" ובכן תקופת העבודה הזולה מוכרחה לרדת מן הפרק,עומדת לפנינו שאלת העבודה העברית שתביא איתה גם את הבטחון אבל היות שהפלחה אינה מפרנסת את בעליה עלינו לחפש אפשרות של עבודה אינטנסית שתספיק גם לבעל הבית וגם לפועל העברי "   מתוך מכתב ועד המושבה לפיק"א חיפה  24/11/1929

לעבוד ולהנות

היסטוריה ותיירות

ביסוד המעלה של היום ניתן לבוא ולבקר ברחוב המייסדים משרידי בית הכנסת העתיק ועד למגדל המים ולהכיר את סיפורי המשפחות והדמויות שחיו כאן. ניתן לעשות זאת  בסיור מודרך  וניתן לעשות זאת גם באופן עצמאי  החוויה כמובן שונה , לאורך הרחוב יש שילוט המספר במקצת על דרי הבתים בעבר.

http://www.yesud-hamaala.muni.il/HistoryAndTourism/Pages/default.aspx    נשמח לראותכם

התיישבות בעמק החולה

ברוכים הבאים לבלוג  ההתיישבות ביסוד-המעלה עמק החולה בשנת 1883. בבלוג זה נספר את סיפורי הנחשונים,ראשוני המתיישבים בעמק החולה.  אחוזת דוברובין שוקמה  ושוחזרה על מנת לשמש עדות לחיי האיכרים במושבה . משפחת
דוברובין מצטרפת למושבה כ 25 שנים מאוחר יותר.   http://www.inn.co.il/Special/Content/Tours.aspx/v/198
כאשר הגיעו שליחי האגודה ממזריץ' פולין  לצפונה של הארץ , לעמק שלמורדות ההרים  ועל גדת  אגם החולה , לובן החרמון , הירדן הזורם   חשבו כי טוב  ובנוסף לכך פגשו את האחים מזרחי היושבים במקום הזה כבר י"א שנים, אז מה כבר יכול להשתבש  ???????? .