דפים

יום חמישי, 21 ביולי 2011

מי אני ?

  ראשית כל אציג את עצמי , קוראים לי הניה  ואני מנהלת את אתר המורשת של המושבה יסוד-המעלה באחוזת דוברובין.
  גילוי נאות-אינני שייכת למשפחות הוותיקות ,אני בת לעולים חדשים  ניצולי שואה אמא מגרמניה אבא מפולניה, הם  הכירו  במחנה העליה סאן סאמש מרסיי צרפת ,שם גם נישאו ע"י רב ממרוקו (הכתובה בכתב יד עדיין מעוררת התרגשות) , משם עלו לישראל  באוניה "נגבה"  חובקים  בזרועותיהם תינוק (אחי הבכור) והריון מתקדם (אחותי ז"ל), כל שאיפתם התמקדה  בלהקים משפחה ולבנות חיים במדינת ישראל .
בחודש ינואר גשום וקר שנת  1950 הגיעו למושבה והצטרפו להוריה של אימי ולאחיה הצעיר שעברו למושבה מהמעברה בצפת (הם הגיעו ב 1949).
 כשאימי מתארת את הדרך מנמל חיפה ליסוד המעלה באוטובוס המקרטע ,את התחושות  ואת הזכרון הראשון בהגיעם למושבה  (התבוססות בבוץ עד לברכיים) זה חוויה של  "מנהרת הזמן" .
ביסוד המעלה עברה עלי ילדותי . נעורי עברו ב"כפר-הירוק" ואהבתי כל רגע  בכפר,  אח"כ המסלול של צבא , עבודה , חיים בעיר הגדולה וכמובן אמריקה .
 
 כשהתחלתי את עבודתי באתר לפני 24 שנים  לא ממש הייתי מחוברת לסיפור המושבה הרגשתי יותר מחוברת לסיפור הדוברובינים  (הכרתי את הבן יצחק,את הנכד יעקב והנין אפרים)  הוא ריתק אותי וגם הרגשתי מחוברת יותר לעצם היותם "זרים" בקהילה המקומית ,מי שקרא את הכתבה עם איש התקשורת גבי גזית בידיעות אחרונות (1991/2)  על חייו  וחיי הוריו בכפר יהושע יבין בדיוק על מה אני מדברת.
בנוסף לא כל כך הבנתי איך אני אמורה להעביר את הסיפור שהוא בעצם לא הסיפור שלי , יש ותיקים ויש ותיקות שרוצים לעסוק בעניין ומי אני  לספר את סיפורם  ???
 עברו חלפו להן השנים  ואני מצאתי את דרכי ואת הנישה שלי איך  לספר את הסיפור המרתק של המושבה הותיקה הזו ומייסדיה  ואת הסיפור של דוברובין ,  גיליתי שלעצם היותי בת לעולים יש יתרון בהסתכלות אחורה - אני פטורה מחשבונאות  והתחשבנות .
בנוסף לכך  התחלתי  ל"הכיר"  את הדמויות ולהעריך את פועלן  ,  לפעמים אני שומעת מאנשים שונים בהווית השימור והמורשת את המשפט    "הסיפור של יסוד לא מעניין ,עוד מושבה "  ואני חושבת לעצמי : איזו בורות ואטימות .
בבלוג הזה אנסה להביא  מקצת מהסיפורים  והמאורעות במושבה בעבר ובהווה ,בעיקר אתמקד בסיפורי הנשים החל מימי העלייה הראשונה דרך קליטת העלייה בשנות ה 50 עת הוקמה המדינה וכלה בשנים האחרונות.  

2 תגובות:

  1. כל הכבוד ויישר כוח.
    נכון, לעיתים להיות נטע זר בחברה קטנה יש את יתרונויתיו וניתן לומר את דעתך בלי חשבון.
    אשמח לגלות עוד על הנשים בהיסטוריה, נושא אשר לא זוכה לבמה ראויה במרבית המקומות.
    המשיכי כך ובטחי בכך שאמשיך לעקוב.

    השבמחק
  2. גם אני אמשיך לעקוב, נושא מרתק וכתוב היטב
    יישר כוח, הניה.

    השבמחק