עונת החתונות באחוזה החלה ,ששון ושימחה וכל זוג מבורך למזל וברכה. לפני כשבועיים נערכה באחוזה חתונתה של רעות קורן בתם של יוסי וסיגלית ואני מנצלת את הארוע בכדי להעלות ולספר את סיפורה של משפחת פלמן ממייסדיי המושבה יסוד-המעלה אליה משתייכת הכלה רעות ולאחל לה ולבן זוגה שחייהם יהיו רצופים רק אור ושמחה .
הדברים מובאים מפרי עטה של נחמה אלעזר פלמן דודתה של אם הכלה ואני מודה לה על שאיפשרה לנו לחלוק זאת עם הציבור .
סבי רבי מענדאל פלמן ז"ל
"כפי שסופר מפי אדון יוסף אורנשטיין ז"ל , ר' מנדל הכהן פלמן ,עלה לארץ ישראל בשנת 1882 עם אביו ר' אברהם הכהן פלמן ,יחד עם הפלג השני של המשפחה שנשארו ביפו וידועים היום "כחלוצי הפרדסנות העברית בארץ ישראל". ר' מנדל ואביו חשבו שלא תצמח תבואה בחולות יפו והצפינו לגליל העליון והצטרפו לשש המשפחות בנות עירם מזריץ' וביחד הקימו את יסוד-המעלה.
מנדל פלמן היה רווק בעלותו ארצה ובשל מעלותיו הרבות החלו לשדך לו עלמות חן מכל הסוגים. הצליח בכך ר' דוד בר רוקח מצפת שהכיר לו את קרובת משפחתו , הלא היא ליבקה(אהובה) לבית אייפרמן מקולומאה שהגיעה כמלווה לסבה וסבתה שבאו למות בארץ האבות. משפחתה הגדולה נשארה בחוץ לארץ. ר' מנדל נשא אותה לאישה ויחד הקימו את ביתם ביסוד המעלה.
ר' מנדל היה איש רב פעלים ,איש ציבור משכמו ומעלה,עסק בצרכי ציבור ,נהג לתווך בין יריבים וניצים , בשל מצבם הקשה של האיכרים שנלחמו בקדחת שאכלה בהם בכל פה ובשנות הבצורת שהובילה אותם כמעט עד פת לחם . השלטון של התורכים הכיר גם הוא במעלותיו התרומיות של ר' מנדל והכתיר אותו מוכתר של הכפר.
השלטון התורכי שהיה נגוע בשחיתות ויחד עם בעלי בריתם ועושי דברם ערביי הסביבה, עשו צרות רבות לאיכרים ביסוד-המעלה ונהגו לבקש שוחד על כל צעד ושעל ואם לא תמיד עמדו האיכרים בדרישתם, היו תופסים את המוכתר ומכים אותו מכות נמרצות. הוא עמד בכל הקשיים האלה בגבורה רבה עד שנמאס לו ובקש להשתחרר מתפקידו אך "קיי מקם" המושל התורכי סרב להיענות לו ולשחרר אותו מתפקיד זה והוא המשיך בתפקיד זה עד יום מותו.
צנוע וענו היה בתפיסת עולמו,בהיותו אדם דתי מאוד נהג להשכים לתפילה בבית הכנסת ונהג לשבת עם "עמך" ולא ביקש אף פעם לשבת בכותל המזרח עם פרנסי היישוב.
הוא היה ידוע כאוהב אדם והשתדל לעזור לאלמנות שנשארו עם היתומים, בעיקר השתדל לעזור לגב' באשה ויסל (סבתי מצד אימי) שבעלה (סבי) ר' שמעון ויסל נפטר בגולה בגיל צעיר לאחר שנשלח לאסוף תרומות למען הקהילה בצפת. סבתי נשארה עם עשרה ילדים ונעזרה רבות ע"י ר' מנדל שעזר לפתוח מכולת קטנה לשם פרנסה.
עוד אלמנה נעזרה על ידו והיא אטל אורנשטיין שנשארה עם שלושה ילדים והוא "אימץ" את אחד הילדים שלהשהוא יוסף (המספר) . הוא דאג לו ,הושיבו לידו בבית הכנסת והגן עליו מפני הילדים הגדולים שהתנכלו לו.
בין ילדי הטיפוח של ר' מנדל היה נער בשם יעקב ברזני מילדי המושבה שהיה בן בית בביתו של ר' מנדל,הוא היה בא והולך מתי שהתחשק לו. בעיקר אהב יעקב את ארוחת הערב שהייתה נהוגה ברוב ימי החול. זו הייתה "הוצ'רה" שהכילה מרק שעועית לבנה או חימצה עם כדורי סולת והרבה הרבה לחם. בימים שלא הסתדר יעקב עם אביו היה בורח לביתו של ר' מנדל וישן שם עד שר' מנדל היה מוצא זמן ללכת לאב הרגזן ולפייס אותו.
ביתו של ר' מנדל פלמן היה בית פתוח,בית מכניס אורחים לאיכרים שהיו באים מראש פינה וממשמר הירדן. שתי משפחות ממשמר הירדן :משפחות טיטלבאום וגרוסמן היו ידידי נפשו והיו מתארחים לעיתים מזומנות בביתו.
אחד התפקידים הקשים שקיבל על עצמו בתוקף תפקידו היה לייצג את האיכרים בפני פקידי הברון שישבו בראש-פינה ונהגו בקשיחות רבה כלפי האיכרים.בשנים של בצורת שהיו רבות היה רוכב על סוסו לראש-פינה ולא עזב את משרדי הברון עד שהיו הפקידים נעתרים לבקשותיו ומעניקים לאיכרים זרעים של חיטה ושעורה כדי להמשיך ולעבד את האדמה.
קשים ומרים היו חייהם של ר' מנדל ואישתו ליבקה. תשעה ילדים היו להם , שבעה מהם מתו מקדחת שחור השתן. המקרה המפורסם ביותר שדובר בו רבות הוא מותו של בנו יקירו יהודה שנפטר בשבוע של חתונתו (סיפור חתונת הדמים ) לפי דברי יוסף הוא היה עלם חמודות משכמו ומעלה והיה מוכר ואהוב בשלוש מושבות הגליל. מותו של יהודה בנם שבר את ליבם של הוריו אך משנכמרו רחמיהם של פקידי הברון וביקשו מר' מנדל לעזוב את יסוד המעלה ולקבל איכרות בפתח-תקווה סרב לשמוע על כך ואמר שמקומו של אדם להשאר היכן שילדיו קבורים.
שני ילדים נשארו לר' מנדל וזוגתו ליבקה , הלא הם , מלכה שנישאה לדניאל שניידר בראש-פינה וגם חייה היו קשים ולאחר שבעלה גוייס לצבא התורכי במלחמת העולם הראשונה דאג ר' מנדל להביא אותה ליסוד , לידו על מנת שיוכל לעזור לה.
בנו השני שנשאר לו הלא הוא אבי , אהרון פלמן ז"ל שהיה בן זקוניו. הוא גידל וטיפח אותו ושמר עליו כעל בבת עינו. במלחמת העולם הראשונה כשפשטו התורכים על המושבות לתפוס בחורים ולגייסםלצבא התורכי החביא סבי את אבי בתוך המרתף שהיה מלא מוץ (גסל בערבית) שהיה מיועד להסקת הטאבון שבו היו הנשים אופות לחם ומבשלום את תבשילי הקדרות,החמין והקפה של שבת. דבר זה לא עזר לו והתורכים שידעו על בנו סרקו את החצר ומצאו אותו וגייסו אותו לצבא.
אחת השכנות של סבי, מרת ביילה ליקרמן שנכמרו רחמיה על שכניה הבטיחה להחזיר להם את בנם . היא התחפשה לגבר , התחקתה אחרי התקדמות הגדוד שבו גוייס אבי והצליחה לשחד את מי שצריך ולהבריח את אבי חזרה למושבה יבניאל שבה התחבא עד תום המלחמה.
ר' מנדל ור' פישל סאלומון נוהגים היו לרחוץ במי החולה קיץ וחורף , באחד מימי החורף חלה ר' מנדל בדלקת ריאות קשה , רופא לא היה במקום רק חובש שחשב בטעות שזו "מלריה" והזריק לו זריקת כינין שהרגה אותו במקום.
על ערש מותו קרא לבנו ואמר לו "דבר אחד מבקש אני ממך , תהיה אדם ישר והגון".
לדאבוננו לא זכה סבי לראות בנישואי בנו עם אימי מילכה לבית וייסל ולא זכינו אנחנו הנכדים להכירו . "
נרשם בחודש מאי שנת 2002 ע"י נחמה אלעזר פלמן.
ואני מוסיפה מזכרונות הילדות : אהרון פלמן היה בין האנשים הנחמדים שהכרתי במושבה בילדותי וכפי שביקש אותו אביו היה אדם ישר והגון .
המשך יבוא - את הצד הנשי במשפחה אביא בפרק הבא
הדברים מובאים מפרי עטה של נחמה אלעזר פלמן דודתה של אם הכלה ואני מודה לה על שאיפשרה לנו לחלוק זאת עם הציבור .
סבי רבי מענדאל פלמן ז"ל
"כפי שסופר מפי אדון יוסף אורנשטיין ז"ל , ר' מנדל הכהן פלמן ,עלה לארץ ישראל בשנת 1882 עם אביו ר' אברהם הכהן פלמן ,יחד עם הפלג השני של המשפחה שנשארו ביפו וידועים היום "כחלוצי הפרדסנות העברית בארץ ישראל". ר' מנדל ואביו חשבו שלא תצמח תבואה בחולות יפו והצפינו לגליל העליון והצטרפו לשש המשפחות בנות עירם מזריץ' וביחד הקימו את יסוד-המעלה.
מנדל פלמן היה רווק בעלותו ארצה ובשל מעלותיו הרבות החלו לשדך לו עלמות חן מכל הסוגים. הצליח בכך ר' דוד בר רוקח מצפת שהכיר לו את קרובת משפחתו , הלא היא ליבקה(אהובה) לבית אייפרמן מקולומאה שהגיעה כמלווה לסבה וסבתה שבאו למות בארץ האבות. משפחתה הגדולה נשארה בחוץ לארץ. ר' מנדל נשא אותה לאישה ויחד הקימו את ביתם ביסוד המעלה.
ר' מנדל היה איש רב פעלים ,איש ציבור משכמו ומעלה,עסק בצרכי ציבור ,נהג לתווך בין יריבים וניצים , בשל מצבם הקשה של האיכרים שנלחמו בקדחת שאכלה בהם בכל פה ובשנות הבצורת שהובילה אותם כמעט עד פת לחם . השלטון של התורכים הכיר גם הוא במעלותיו התרומיות של ר' מנדל והכתיר אותו מוכתר של הכפר.
השלטון התורכי שהיה נגוע בשחיתות ויחד עם בעלי בריתם ועושי דברם ערביי הסביבה, עשו צרות רבות לאיכרים ביסוד-המעלה ונהגו לבקש שוחד על כל צעד ושעל ואם לא תמיד עמדו האיכרים בדרישתם, היו תופסים את המוכתר ומכים אותו מכות נמרצות. הוא עמד בכל הקשיים האלה בגבורה רבה עד שנמאס לו ובקש להשתחרר מתפקידו אך "קיי מקם" המושל התורכי סרב להיענות לו ולשחרר אותו מתפקיד זה והוא המשיך בתפקיד זה עד יום מותו.
צנוע וענו היה בתפיסת עולמו,בהיותו אדם דתי מאוד נהג להשכים לתפילה בבית הכנסת ונהג לשבת עם "עמך" ולא ביקש אף פעם לשבת בכותל המזרח עם פרנסי היישוב.
הוא היה ידוע כאוהב אדם והשתדל לעזור לאלמנות שנשארו עם היתומים, בעיקר השתדל לעזור לגב' באשה ויסל (סבתי מצד אימי) שבעלה (סבי) ר' שמעון ויסל נפטר בגולה בגיל צעיר לאחר שנשלח לאסוף תרומות למען הקהילה בצפת. סבתי נשארה עם עשרה ילדים ונעזרה רבות ע"י ר' מנדל שעזר לפתוח מכולת קטנה לשם פרנסה.
עוד אלמנה נעזרה על ידו והיא אטל אורנשטיין שנשארה עם שלושה ילדים והוא "אימץ" את אחד הילדים שלהשהוא יוסף (המספר) . הוא דאג לו ,הושיבו לידו בבית הכנסת והגן עליו מפני הילדים הגדולים שהתנכלו לו.
בין ילדי הטיפוח של ר' מנדל היה נער בשם יעקב ברזני מילדי המושבה שהיה בן בית בביתו של ר' מנדל,הוא היה בא והולך מתי שהתחשק לו. בעיקר אהב יעקב את ארוחת הערב שהייתה נהוגה ברוב ימי החול. זו הייתה "הוצ'רה" שהכילה מרק שעועית לבנה או חימצה עם כדורי סולת והרבה הרבה לחם. בימים שלא הסתדר יעקב עם אביו היה בורח לביתו של ר' מנדל וישן שם עד שר' מנדל היה מוצא זמן ללכת לאב הרגזן ולפייס אותו.
ביתו של ר' מנדל פלמן היה בית פתוח,בית מכניס אורחים לאיכרים שהיו באים מראש פינה וממשמר הירדן. שתי משפחות ממשמר הירדן :משפחות טיטלבאום וגרוסמן היו ידידי נפשו והיו מתארחים לעיתים מזומנות בביתו.
אחד התפקידים הקשים שקיבל על עצמו בתוקף תפקידו היה לייצג את האיכרים בפני פקידי הברון שישבו בראש-פינה ונהגו בקשיחות רבה כלפי האיכרים.בשנים של בצורת שהיו רבות היה רוכב על סוסו לראש-פינה ולא עזב את משרדי הברון עד שהיו הפקידים נעתרים לבקשותיו ומעניקים לאיכרים זרעים של חיטה ושעורה כדי להמשיך ולעבד את האדמה.
קשים ומרים היו חייהם של ר' מנדל ואישתו ליבקה. תשעה ילדים היו להם , שבעה מהם מתו מקדחת שחור השתן. המקרה המפורסם ביותר שדובר בו רבות הוא מותו של בנו יקירו יהודה שנפטר בשבוע של חתונתו (סיפור חתונת הדמים ) לפי דברי יוסף הוא היה עלם חמודות משכמו ומעלה והיה מוכר ואהוב בשלוש מושבות הגליל. מותו של יהודה בנם שבר את ליבם של הוריו אך משנכמרו רחמיהם של פקידי הברון וביקשו מר' מנדל לעזוב את יסוד המעלה ולקבל איכרות בפתח-תקווה סרב לשמוע על כך ואמר שמקומו של אדם להשאר היכן שילדיו קבורים.
שני ילדים נשארו לר' מנדל וזוגתו ליבקה , הלא הם , מלכה שנישאה לדניאל שניידר בראש-פינה וגם חייה היו קשים ולאחר שבעלה גוייס לצבא התורכי במלחמת העולם הראשונה דאג ר' מנדל להביא אותה ליסוד , לידו על מנת שיוכל לעזור לה.
בנו השני שנשאר לו הלא הוא אבי , אהרון פלמן ז"ל שהיה בן זקוניו. הוא גידל וטיפח אותו ושמר עליו כעל בבת עינו. במלחמת העולם הראשונה כשפשטו התורכים על המושבות לתפוס בחורים ולגייסםלצבא התורכי החביא סבי את אבי בתוך המרתף שהיה מלא מוץ (גסל בערבית) שהיה מיועד להסקת הטאבון שבו היו הנשים אופות לחם ומבשלום את תבשילי הקדרות,החמין והקפה של שבת. דבר זה לא עזר לו והתורכים שידעו על בנו סרקו את החצר ומצאו אותו וגייסו אותו לצבא.
אחת השכנות של סבי, מרת ביילה ליקרמן שנכמרו רחמיה על שכניה הבטיחה להחזיר להם את בנם . היא התחפשה לגבר , התחקתה אחרי התקדמות הגדוד שבו גוייס אבי והצליחה לשחד את מי שצריך ולהבריח את אבי חזרה למושבה יבניאל שבה התחבא עד תום המלחמה.
ר' מנדל ור' פישל סאלומון נוהגים היו לרחוץ במי החולה קיץ וחורף , באחד מימי החורף חלה ר' מנדל בדלקת ריאות קשה , רופא לא היה במקום רק חובש שחשב בטעות שזו "מלריה" והזריק לו זריקת כינין שהרגה אותו במקום.
על ערש מותו קרא לבנו ואמר לו "דבר אחד מבקש אני ממך , תהיה אדם ישר והגון".
לדאבוננו לא זכה סבי לראות בנישואי בנו עם אימי מילכה לבית וייסל ולא זכינו אנחנו הנכדים להכירו . "
נרשם בחודש מאי שנת 2002 ע"י נחמה אלעזר פלמן.
ואני מוסיפה מזכרונות הילדות : אהרון פלמן היה בין האנשים הנחמדים שהכרתי במושבה בילדותי וכפי שביקש אותו אביו היה אדם ישר והגון .
המשך יבוא - את הצד הנשי במשפחה אביא בפרק הבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה