חודש אוקטובר והחגים חלפו עברו מבלי שהתפניתי לכתוב אבל כמו שאומרים "מוטב מאוחר מאשר...."
פעמי הנצחון
"בשולי שנת תרע"ח , ממשיך וכותב גרינקר , נתקבלה פקודה מהמיור ויידנר שהיה אז בקושטא ובתור מהנדס שמש מנהל כללי של עבודות היבוש שנעשו אז ע"י הגרמנים בסוריה ובארץ ישראל , לסכם את עבודות המדידה ולהיות מוכנים לעזוב את יסוד-המעלה. הידיעה על אותה פקודה נתקבלה אצלנו כבשורה רעה ועוררה בנו דאגה לימים שהגרמנים יעזבו אותנו, אולם מעניין שהמהנדסים עצמם נחמו אותנו באמרם שפקודה זו משמשת אות לכיבוש האנגלי המתקרב ובא. ואמנם ימים אחדים לפני יום הכיפור של שנת תרע"ח הופיע ביסוד-המעלה המיור ויידנר בכבודו ובעצמו והתחיל מאיץ במהנדסים לכלות את הסיכום של עבודתם ואף ניגש לחיסולם של הרכוש והמשק שלהם.
אחרי יום הראשון של חג הסוכות נתקבלה פקודה להעביר חלק מחפציהם לסמך.אחד המהנדסים ואני נסענו עם החפצים כדי להעבירם לסמך בדרכם לקושטא אולם משהגענו לטבחה , פגשנו בצבא הגרמני שנמלט ונסוג מן המערכה ועל פי עצתם השארנו את כל הכבודה אשר עמנו בטבחה וחזרנו למושבה. בדרך הסביר לי המהנדס הגרמני את רצינות המצב. לכם היהודים , אמר , אין מה לפחד פרט אולי בזמן המעבר שבין מלכות לחברתה אולם יש לחשוב שזמן זה לא יימשך אלא ימים אחדים ואולי רק יום אחד , שאם הזמן הזה יימשך יותר - תסבלו מהערבים , שתתעורר בהם התשוקה לזכות בכח ברכוש היהודים.
חזרנו ליסוד , ארזנו את יתר הכלים ובעיקר את המפות והשרטוטים ובעגלות העברנו את הגרמנים עם יתר החפצים למשמר-הירדן. בדרך למשמר פנה אלי צולר ואמר בהצביעו על אות הצטיינות שהייתה צמודה אל דש מעילו"את זאת יבלתי ממפקד הגדוד הרביעי בקושטא אשר עליו נימניתי, קבל אותה וכשתראה את האנגלים השליכנה אל הים שלכם. עם דברים אלו נפרדנו.
ביום הושענא רבה שנת תרע"ט ,כמעט גמר הקהל את תפילת ההושענות והחזן קרא "קול מבשר , מבשר ואומר, - בא באמת המבשר בדמות האכר פרידמן , איש ראש-פינה, רכוב על סוס ובפיו הידיעה שהאנגלים כבר הגיעו לגבולות ראש-פינה. אותו יום אחר הצהרים נכנסו ליסוד-המעלה הרוכבים הראשונים של הצבא האוסטרלי שקבלנום בשמחה וביין.
בליל שמחת תורה היינו עדי ראיה למלחמה עצמה שנמשכה עד חצות בין הצבא האנגלי לבין הצבא התורכי שהתרכז במשמר-הירדן מזרחה. כידוע , היו תוצאות מערכה זו לטובת האנגלים הכובשים.
אותו זמן מעיר בקשר ליום הנצחון הזה שלום ברש , כשנזדמנתי עם מר משה אמיתי , שאלתיו מתוך סקרנות: הגידה לי בבקשה, הזכור לך פסק דינו של ר' פישל על התורכים אחרי אותה מכה שקבלת ?? - זכור ושמור -,השיב אמיתי מתוך חיוך שבהסכמה. "תמותת רשע רעה" עניתיו ואמרתי אחריו , כן ייכלו ייאבדו כל רשעי העולם הגלויים והמוסווים המתנקשים בחייו של עם ישראל"
כל הכתוב ועוד מובא מהספר "נחשוני-החולה " תולדות יסוד-המעלה ליובל 75 של המושבה מאת א.מ.חריזמן
ובנימה אישית : כפי שכבר סיפרתי בעבר אני בת לניצולי שואה , אבי שמואל(סשה) היה בן לקהילת צ'נסטוחובה פולין , ראשית אבדנה של קהילה מפוארת זו, ביום הכיפור עת נכנסו הגרמנים הנאצים לבית הכנסת והחלו באיסוף האנשים והעברתם לגטו ועד למוצאי שמחת תורה בה מצאה קהילה זו את סופה.
לאורך שנים בכל שנה ביום שלישי הראשון שלאחר שמחת תורה נערכה אזכרה בבית העלמין נחלת יצחק תל אביב שם הוקמה מצבה לזכרם. אבי ז"ל נפטר ביום הכיפור 38 שנים לאחר אותו היום בו נלקחו הוריו ומשפחתו.
פעמי הנצחון
"בשולי שנת תרע"ח , ממשיך וכותב גרינקר , נתקבלה פקודה מהמיור ויידנר שהיה אז בקושטא ובתור מהנדס שמש מנהל כללי של עבודות היבוש שנעשו אז ע"י הגרמנים בסוריה ובארץ ישראל , לסכם את עבודות המדידה ולהיות מוכנים לעזוב את יסוד-המעלה. הידיעה על אותה פקודה נתקבלה אצלנו כבשורה רעה ועוררה בנו דאגה לימים שהגרמנים יעזבו אותנו, אולם מעניין שהמהנדסים עצמם נחמו אותנו באמרם שפקודה זו משמשת אות לכיבוש האנגלי המתקרב ובא. ואמנם ימים אחדים לפני יום הכיפור של שנת תרע"ח הופיע ביסוד-המעלה המיור ויידנר בכבודו ובעצמו והתחיל מאיץ במהנדסים לכלות את הסיכום של עבודתם ואף ניגש לחיסולם של הרכוש והמשק שלהם.
אחרי יום הראשון של חג הסוכות נתקבלה פקודה להעביר חלק מחפציהם לסמך.אחד המהנדסים ואני נסענו עם החפצים כדי להעבירם לסמך בדרכם לקושטא אולם משהגענו לטבחה , פגשנו בצבא הגרמני שנמלט ונסוג מן המערכה ועל פי עצתם השארנו את כל הכבודה אשר עמנו בטבחה וחזרנו למושבה. בדרך הסביר לי המהנדס הגרמני את רצינות המצב. לכם היהודים , אמר , אין מה לפחד פרט אולי בזמן המעבר שבין מלכות לחברתה אולם יש לחשוב שזמן זה לא יימשך אלא ימים אחדים ואולי רק יום אחד , שאם הזמן הזה יימשך יותר - תסבלו מהערבים , שתתעורר בהם התשוקה לזכות בכח ברכוש היהודים.
חזרנו ליסוד , ארזנו את יתר הכלים ובעיקר את המפות והשרטוטים ובעגלות העברנו את הגרמנים עם יתר החפצים למשמר-הירדן. בדרך למשמר פנה אלי צולר ואמר בהצביעו על אות הצטיינות שהייתה צמודה אל דש מעילו"את זאת יבלתי ממפקד הגדוד הרביעי בקושטא אשר עליו נימניתי, קבל אותה וכשתראה את האנגלים השליכנה אל הים שלכם. עם דברים אלו נפרדנו.
ביום הושענא רבה שנת תרע"ט ,כמעט גמר הקהל את תפילת ההושענות והחזן קרא "קול מבשר , מבשר ואומר, - בא באמת המבשר בדמות האכר פרידמן , איש ראש-פינה, רכוב על סוס ובפיו הידיעה שהאנגלים כבר הגיעו לגבולות ראש-פינה. אותו יום אחר הצהרים נכנסו ליסוד-המעלה הרוכבים הראשונים של הצבא האוסטרלי שקבלנום בשמחה וביין.
בליל שמחת תורה היינו עדי ראיה למלחמה עצמה שנמשכה עד חצות בין הצבא האנגלי לבין הצבא התורכי שהתרכז במשמר-הירדן מזרחה. כידוע , היו תוצאות מערכה זו לטובת האנגלים הכובשים.
אותו זמן מעיר בקשר ליום הנצחון הזה שלום ברש , כשנזדמנתי עם מר משה אמיתי , שאלתיו מתוך סקרנות: הגידה לי בבקשה, הזכור לך פסק דינו של ר' פישל על התורכים אחרי אותה מכה שקבלת ?? - זכור ושמור -,השיב אמיתי מתוך חיוך שבהסכמה. "תמותת רשע רעה" עניתיו ואמרתי אחריו , כן ייכלו ייאבדו כל רשעי העולם הגלויים והמוסווים המתנקשים בחייו של עם ישראל"
כל הכתוב ועוד מובא מהספר "נחשוני-החולה " תולדות יסוד-המעלה ליובל 75 של המושבה מאת א.מ.חריזמן
ובנימה אישית : כפי שכבר סיפרתי בעבר אני בת לניצולי שואה , אבי שמואל(סשה) היה בן לקהילת צ'נסטוחובה פולין , ראשית אבדנה של קהילה מפוארת זו, ביום הכיפור עת נכנסו הגרמנים הנאצים לבית הכנסת והחלו באיסוף האנשים והעברתם לגטו ועד למוצאי שמחת תורה בה מצאה קהילה זו את סופה.
לאורך שנים בכל שנה ביום שלישי הראשון שלאחר שמחת תורה נערכה אזכרה בבית העלמין נחלת יצחק תל אביב שם הוקמה מצבה לזכרם. אבי ז"ל נפטר ביום הכיפור 38 שנים לאחר אותו היום בו נלקחו הוריו ומשפחתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה