משפחת גרינקר ממשפחות המייסדים

מודעה קטנה על לוח המודעות במושבה  הודיע על פטירתו של דוד גרינקר ז"ל ,אח לבת-עמי זמירי (גולדנר-גרינקר)שתבל"א .
תולדות המשפחה רשומים בספר "נחשוני-החולה" שראה אור לרגל יובל 75 של המושבה .

" מיכאל (מיכל) דוד גרינקר (1858-1911)    היה מורה ומלמד . עקב סגירת בית הספר של יק"א  בפתח תקווה ומשלא היה ליק"א כסף לשלם לעובדיה, נשאל מה ירצה בתמורה  והוא ביקש "זכות ליישב את הארץ"  ,  הוא ורעייתו דינה לבית פלאק     התיישבו ביסוד המעלה בשנת 1894 וכאן הקימו משק.

 היא ניהלה בית ומשק עזר קטן והוא, היה איכר מתלמד, שוחט ומלמד ופעיל בועד המושבה .

אחרי 18 שנות איכרות ומאבק  בקדחת  וקשיי החיים בביצה, חזר גרינקר עם עגלת החציר עמוסה ובדרך נשבר בה גלגל ומחצה את גופו תחתיה. לאחר מספר ימים נפטר והוא בן 52 .

טרם עזבו את פתח תקווה, נפטר בכורם זינדל (13) ממכת שמש וביסוד נפטרה בתם שמחה (22) מקדחת. לימים הילדים עזבו את המושבה ורחל הבת שבה מבית הדוד משה בתל אביב  וחזרה לעבוד עם אמה במשק .

 אחד הבנים  נישא לרבקה מבית אשכנזי בת יסוד המעלה והם הקימו ביתם בנהלל .

 האחות הצעירה רחל גרינקר, נישאה למרדכי גולדנר מיבניאל ויחד  עיבדו את המשק ב"יסוד"    

  

                 רחל גרינקר - גולדנר 

"...רחל עזבה את המושבה למשך מספר שנים לתל-אביב אל אחיה משה,רק בסוף מלחמת העולם הראשונה חזרה ליסוד.

"בחורה בריאה ונאה והמזיגה של זהב השיער עם לחייה הפורחות כשושנים הוסיפה לה קסם מיוחד.. ,,היה בה משהו מהמובחר,מהנדיר בכל חיצוניותה והוא שקסם לי בעיקר "  ..רחל נכנסה שוב לתוך עול המשק והבית ועבודתה הייתה רבה מאוד.הייתי תמהה לכושרה ,להספיק לכבס,לגהץ,לצחצח ולסדר הכל באיזו זריזות בלתי שכיחה.....לפעמים יכלה לעזוב הכל בבית ולהפליג יחידה לאיזה טיול ממושך או סתם להתבודד משך שעות באיזו פינה צנועה במושבה  ולכתוב.

בנימה פיוטית חוננה ובמעוף דמיון וזה היה ניכר ביחוד בשיחתה ,בשטף גובר והולך ובשפע צבעים חיים הייתה מספרת ומתארת את חוויותיה.

רחל נישאה למ.גולדנר מיבנאל,שלאחר נישואיהם עבר ליסוד-המעלה. כל המשק של בית גריקר אחרי מות אבי המשפחה עבר לרשותה  והנה היא בעלת בית ומשק גדול  עברו עוד מספר שנים ורחל כבר אם לילדים , טרדות המשפחה השונות והמייגעות עשו את שלהן. והנה כרעם ביום בהיר הבשורה המחרידה - מתה מלידה קשה.

שני ילדים נולדו לרחל גרינקר  :בת-עמי  ודוד (דודל).                                בת-עמי תיבדל"א  נישאה למרדכי זמירלי והקימה ביתה במושבה. (ראו בפרק מהווי הצעירים )  

  על דודו ז"ל מספרים :
 " בשעת הקרב חדל לפעול המקלע היחידי שהיה לחיילינו. אי אפשר היה לתקנו בשדה הקרב אלא בסדנא.  דוד גולדנר (נכדו של גרינקר) ויוסף ברש התנדבו ללכת ולתקן את המקלע, כל זה נעשה תחת מטר של כדורים. הבחורים הצליחו לתקן ולשוב מייד. בעזרת המקלע הצליחו להדוף את האוייב עד הירדן כשמאחוריהם 17 חיילים סורים הרוגים. 

 ובקטע נוסף מסופר עליו " כמה מבחורינו שהיו במחנה פילון עמדו במשלט מזרחה לירדה, לצד משמר הירדן ואף הם נתקפו באש צולבת מצד משמר הירדן שהייתה בידי הסורים ומצד ירדה שגם היא נפלה אח"כ לידי הסורים. האוירונים הנמיכו טוס במידה כזאת שבחורינו פתחו עליהם באש רובים ומקלעים, התקפה זו קשתה על בחורינו והחמירה משעה לשעה.  בקרב זה ובמשלט זה נפלו 7 בחורים: 1 מחולתה,1 מראש פינה והיתר מהסביבה הקרובה, בקרב זה נפצע דוד גולדנר,נכדו של גולדנר והיה הכרח לקטע את ידו השמאלית."

   דודו (דודל) גולדנר עזב למושב ניר צבי  ושם הקים את ביתו  , יהי זכרו ברוך