שנת הלימודים בפתח ואני חזרתי לנבור בספר"נחשוני-החולה"-תולדות יסוד המעלה ומייסדיה ליובל ה 75 שכונס ע"י יהודה גרינקר ומאת א.מ.חריזמן והוצא ע"י המועצה המקומית של המושבה והאגודה החקלאית למען ידעו הדורות הבאים את קורות המושבה.
החדר ובית הספר
"הימים ימי סתיו.הרחוב מכוסה מרבד עלי שלכת. עצי התות החלו להשיר עליהם וצבעם כצבע הזהב. הילדים משחקים ברחוב. אך עת למשחק ועתים לתורה.הגיע זמנה של חנה'לה ללכת לבית הספר.
ראשוני המושבה טרם השלימו עם בית ספר מעורב לבנים ובנות,בו מלמדים גם מורים וגם מורות . החליטו שיש להוציא את הילדים ולשלחם ל"חדר" למען ילמדו תורה ומעשים טובים. בראש המחליטים עמד כמובן,סבא.מהעיר הקרובה הוזמן "מלמד" ובית הכנסת הפך ל"חדר" במשך היום. הבנים הוצאו מבית הספר ונשלחו לחדר ואף שני אחיה הקטנים בני החמש והשש נשלחו לחדר. את חנה'לה שלחו לבית הספר אך בבית הספר אמר לה המורה "עד שאחיך הולכים ל"חדר" ,אף לך אין מקום כאן,גם עליך ללכת ל"חדר". המורה נלחם על קיום בית הספר ושני בתי הוראה בכפר כה קטן לא היה להם מקום.
הלכה חנה'לה לביתה,נכנסה כמתגנבת לחדר השינה,שכבה תחת אחת המיטות וגעתה בבכי.אמא לא הרגישה בה כי עסוקה הייתה בחצר. כשהגיעה שעת הצהרים חזרו הילדים מה"חדר" ואף המורה באה מבית הספר כי היא הייתה אוכלת צהרים בביתם. שאלה האם:- איה בתי,מדוע לא חזרה מבית הספר? ספרה לה המורה כי הילדה לא הייתה בכלל כי היא נשלחה הביתה עד אשר גם הבנים ילכו לבית הספר ולא ל"חדר".
לא ידעה האם מה תעשה, להמרות רצונו של סבא ולהוציא את הילדים מן ה"חדר"- לא רצתה אך לא ללמד את בתה בכורתה -גם בכך לא רצתה.
עברו כמה ימים וחנה'לה אינה הולכת ,צר לה המקום בבית והיא יוצאת לרחוב השני לשחק עם הילדים, הגיעה עד בית הכנסת ושמעה קול בכי קורע לב. נגשה עד הפתח וראתה:אחיה קשור בחבל אל רגל השולחן ובוכה בלי הפוגות.התפרצה פנימה אך הרבי לקחה בידה ודחפה החוצה. הרימה כמה אבנים וכונתם ישר לחלונות בית הכנסת,שיברה את שמשות החלון ורצה כחץ מקשת להודיע לאם :"לכי תראי מה עושים לילדים ואז תדעי אם לשלחם ל"חדר" או לבית הספר".
הלכה האם ל"חדר" ומצאה את הבן קשור לרגל השולחן,התירה את ילדה וחנה'לה חגגה את נצחונה.מאז לא הלכו יותר אחיה לחדר כי אם לגן וחנה'לה הלכה שוב לבית הספר."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה