דמותו של מורה
"ר' ישראל מנדל-לפי הפרטים שמסר לנו עובד אמיתי,אחד מתלמידיו בעת ההיא- שפת הלימודים אצלו כבר הייתה עברית. היה מלמד לתלמידיו חומש,רש"י,פרקי אבות,משנה,אגדה ו"תולדות עם ישראל" לא.ז.רבינוביץ.
את פרקי דברי הימים האלה היו מצווים התלמידים ללמוד על-פה ונמצא-מספר ע.אמיתי-תלמיד חרוץ, יעקב אלחדיף שידע את שמות חלקי תולדות עם ישראל בעל-פה. נתן לו מנדיל פרס, היה חותם על "העולם הקטן",עיתון הילדים בימים ההם ולא היה לנו הילדים חג גדול יותר מאשר להתאסף בשבת אחרי הצהרים בצל האקליפטוס הגדול והענף ולקרוא בקול ב"עולם קטן".
הספריה בבית-הספר היתה סדורה בארון שחור ובו אותם הספרים הקטנים והנחמדים והמלבבים כגון "הצועניה העבריה" וכיוצא בה שר' ישראל מנדיל היה מחליף אותם לנו מתוך חיבה יתרה. הבחורות הצעירות זכורני, אף הן היו באות אל ר' ישראל מנדיל להחליף ספרים.
אלה היו ספרי "תושיה" וסיפורי אגדה לבן-אביגדור וכן "זכרונות לבית דוד" לא"ש פרידברג ועוד.
גם חשבון היו לומדים,ר' ישראל מנדיל היה כותב לנו תרגילי חבור וחיסור והיינו צריכים לפתרם מבלי לקבל ביאור.
אותה שעה היה פותר עם הגדולים תרגילים ב"תשברת" שבאזנינו הייתה מצלצלת כעין"סתרי תורה" שלא נועדו אלא לגדולים בלבד ששיח ושיג להם עם הבוגרות. כל שאר המקצועות כגון:טבע,גיאוגרפיה וכו' ואין צורך לאמר ציור זימרה והתעמלות ,לא היו נלמדים אצלנו.
לומדים
היינו מן הבוקר ועד הערב. פעמון לא היה לו מפני שר' פישל גזר עליו משום
ו"בחוקותיהם לא תלכו" ומשום שהיה מזכיר לו את חרדת הפוגרומים.... והיה ר'
ישראל ,כתום ההפסקה מקיש באצבעו על שמשת החלון לאות כי הגיעה שעת הלימוד
ושעת הלימוד 60 דקה בדיוק ! לא פחות אף דקה אחת ! בהפסקה(שהייתה נקראת בפי
ר' מנדל ברוסית "פערעמאנא" ז"א התחלפות השעה) היינו משחקים ב"טאבע"
(כדור-בערבית) עשוי צמר עזים מוצק כאבן בו היינו חובטים ונחבטים לפעמים עד
לדמעות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה