הותיקים
"מן ההרים למדו לשתוק,להיות עדים לשעות ולימים הרי סכנה. לספוג אנקות , לראות מראות אחרים ולידום. מן הסלעים למדו להתהלך בארץ הגבול:"עם רך תתרכך ועם קשה-תתקשה !" אם אבני נגף בדרך - הזיזן והיו לך גדר. אם לא תוכל הזיזן-עקוף אותן. התפתל כשביל בהרים ותגיע למחוז חפצך. מאלוני התבור שהגליל מולדתם למדו להכות שורש באדמת סלע וכי העמיקו שורש-לא סופה מצפון ולא רוח קדים ולא רוחות ממערב ומדרום יעקרום."
"אין הם מקפידים בעברית שלהם,אינם מצחצחים לשונם .ואם מדברים עברית ללא דקדוק ? מאי נפקא מינה ? אם תאמר גן ירק בשני סגלים או בשני קמצים ? העיקר היא הכוונה: הגן ! כן דיברו כשהיו מעטים וכך יוסיפו לדבר עד יומם האחרון. גאוותם על אבני היסוד שהניחו. "אילו לא תקענו יתד כאן-תבנה עיניהם- לא היו מגיעים היום למקום שהגיעו".
אין הם יוצאים לערים הגדולות אלא במקרים דחופים שאין לדחותם. כסלעים הם שאין מזיזים אותם ואין הופכים בהם.ככל אשר ינוחו במקום אחד-כן ייצמדו אליו יותר. החקלאות משאת נפשם מאז ועד היום, בקנאות התמסרו לה.עבודת האדמה, מרעה הצאן ושמירת הגבולין-כחוט המשולש שלא יינתק.
בשנים האחרונות כשבאו הבנים והנכדים ואמרו :"נקים מוסדות מלאכה לעבודת חוץ !"-נתקלו בהתנגדות הנמרצת של הוותיקים אשר חששו פן תבלע החרושת את המחרשה.... בדברנו על הוותיקים- גם לוותיקות נתכוונו. לא צעירה אחת תקנא בכוחן שלא תש,שישים שנות חיים וארבעים שנות עבודה ולמעלה מזה-לא כל אחת זוכה לכך. עד היום הן עמלות במלוא אונן ומרצן.
בנים ובני בנים הקימו והדור השני אילצם לוותר על כמה וכמה דעות שהיו להם כלוחות הברית. נכנעו לבנים בעניני משק: השימוש במכונות חקלאיות חדישות העלה את המשק שהיה בשפל המדרגה. אלה ,שרצו תמיד בחברה מצומצמת ובדקו ובחנו בקפדנות כל איש שהצטרף אליה , נוטים היו למשק גדול ומאוכלס מאות עובדים,למשק גדול ורחב מידות...."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה