בזמננו כמה פשוט לחקלאי לתכנת את מערכת ההשקיה או במקרה הפשוט , לפתוח את השיבר או הברז - החיים הקלים. לא תמיד זה היה המצב ובטח לא בשנותיה הראשונות של המושבה .
באר האנטיליה שבאחוזה
את הבאר חופרים לעומק עד שמגיעים אל שכבת מי התהום . מי תהום הם מי גשמים (משקעים) שמחלחלים אל תוך מעמקי הקרקע עד שהם נעצרים ונאגרים מעל לשכבה האטימה , חופרים את הבאר עד שמגיעים אל מי תהום אלו .
בבארות העתיקות ציפו את דפנות החפירה באבנים כדי שלא תיפול אדמה אל תוך הבאר ותסתום אותה, על פתח הבאר נהגו לשים אבן ששימשה כמכסה מפני האדמה והשמש.
הבאר באחוזת דוברובין היא באר אנטיליה הנקראת גם באר כפות. בעזרת שרשרת דליים שמחוברים לייצול מעלים את המים מעומק האדמה אל בריכת האגירה ,מבריכת האגירה זורמים המים אל תעלות ההשקיה ומשם לבוסתן ,באחוזה עומק הבאר כ 9 מטרים.
במושבה יש עדויות לבארות חקלאיות נוספות , בנוסף היו גם בארות לשימוש "ביתי" בחצרות חלק מהאיכרים כמו למשל בחצר של מזרחי, טיליטיצקי ועוד.
כפי שכתבה אהובה גולן-גדולטר בברכתה למושבה לרגל חגיגות ה 120 "צעירה וענוגה אליך הגעתי,אחרי בחיר ליבי (אליעזר גולן-גדולטר ז"ל) כרבקה אמנו לבאר של סבתא דיאמנטה מיהרתי, לשאוב כד מים זכים לארוחות שהכנתי"...
שטת העבודה וכשלונה (מתוך הספר "נחשוני-החולה" תולדות יסוד-המעלה ומיסדיה)
העבודה החקלאית נעשתה בהשקאה (שלחין) אבל לא הייתה רציונלית. פקידות הברון חפרה בארות ומאלה שאבו מים באמצעות משאבות דליים (אנטילה). היו מכנסים את המים אל ברכות ומאלה מזרימים אותם אל תעלות ראשיות ובאמצעות התעלות היו משקים את העצים והפרחים וכו'.
עבודה זו הייתה מייגעת וגם בלתי פוריה. לא מעט מאי ההצלחה יש לזקוף על חשבון זה שהעובדים,תושבי יסוד,לא היו עצמאיים אלא פועלים שכירים .
הפקידות(פרט ליחידים,כמובן) לא ראתה בעבודה שהתנהלה במושבה את מה שרגיל היה לראות הנדיב הגדול: רעיון נשגב,חובק זרועות עולם של עם קם לתחיה ומחדש נעוריו על ידי החייאת אדמת מולדתו העתיקה.
הפקידות ברובה לא ראתה בתפקידה אלא אמצעי לחיי תענוגות ולתכלית זו היו באים לכאן מזיכרון יעקב ומראשון לציון.
על חוף ים החולה הקימו כעין נמל קטן והכינו סירה מיוחדת לרשות המטיילים שבאמצעותה היו עוסקים בדיוג של תענוג.
המורה דברוסקין מראש-פינה,ארוך שיער ועטור זקן נאה ,מטיפוס האינטיליגנציה של המאה -19 היה מכנה את יסוד-המעלה בשם שוויץ הקטנה. דבר זה מוכיח כמה הרבו לטפח ולפתח פינה נאה זו וכמה תקוות תלה בה אבי הישוב.
אך מכיון שהעבודה התנהלה בצורה של נסיונות ומתוך יחס פילנטרופי וכל הכרוך בו, הרי שאי אפשר היה לצפות לתוצאות ממשיות.
במיוחד יש לזקוף את אי הצלחתו של המפעל על חשבון חוסר המים הואיל ושיטת ההשקאה הפרימיטיבית לא היה בה כדי לספק את כמות המים הדרושה להשקאת שלושים הקטר של נטיעות שושנים וחוסר המים בימי החום הביא לשושנים בעונת הפקיעה את מחלת החלדון.
אחרי כן ניסו לנטוע במקום השושנים את הברקמוטים, מפריו של עץ הדר זה (כעין המנדרינה) היו מפיקים את התמציות הדרושות, ברם כל הנסיונות הנוספים הללו לא נתנו תוצאות כלכליות טובות."
המשך יבוא........
באר האנטיליה שבאחוזה
את הבאר חופרים לעומק עד שמגיעים אל שכבת מי התהום . מי תהום הם מי גשמים (משקעים) שמחלחלים אל תוך מעמקי הקרקע עד שהם נעצרים ונאגרים מעל לשכבה האטימה , חופרים את הבאר עד שמגיעים אל מי תהום אלו .
בבארות העתיקות ציפו את דפנות החפירה באבנים כדי שלא תיפול אדמה אל תוך הבאר ותסתום אותה, על פתח הבאר נהגו לשים אבן ששימשה כמכסה מפני האדמה והשמש.
הבאר באחוזת דוברובין היא באר אנטיליה הנקראת גם באר כפות. בעזרת שרשרת דליים שמחוברים לייצול מעלים את המים מעומק האדמה אל בריכת האגירה ,מבריכת האגירה זורמים המים אל תעלות ההשקיה ומשם לבוסתן ,באחוזה עומק הבאר כ 9 מטרים.
במושבה יש עדויות לבארות חקלאיות נוספות , בנוסף היו גם בארות לשימוש "ביתי" בחצרות חלק מהאיכרים כמו למשל בחצר של מזרחי, טיליטיצקי ועוד.
כפי שכתבה אהובה גולן-גדולטר בברכתה למושבה לרגל חגיגות ה 120 "צעירה וענוגה אליך הגעתי,אחרי בחיר ליבי (אליעזר גולן-גדולטר ז"ל) כרבקה אמנו לבאר של סבתא דיאמנטה מיהרתי, לשאוב כד מים זכים לארוחות שהכנתי"...
שטת העבודה וכשלונה (מתוך הספר "נחשוני-החולה" תולדות יסוד-המעלה ומיסדיה)
העבודה החקלאית נעשתה בהשקאה (שלחין) אבל לא הייתה רציונלית. פקידות הברון חפרה בארות ומאלה שאבו מים באמצעות משאבות דליים (אנטילה). היו מכנסים את המים אל ברכות ומאלה מזרימים אותם אל תעלות ראשיות ובאמצעות התעלות היו משקים את העצים והפרחים וכו'.
עבודה זו הייתה מייגעת וגם בלתי פוריה. לא מעט מאי ההצלחה יש לזקוף על חשבון זה שהעובדים,תושבי יסוד,לא היו עצמאיים אלא פועלים שכירים .
הפקידות(פרט ליחידים,כמובן) לא ראתה בעבודה שהתנהלה במושבה את מה שרגיל היה לראות הנדיב הגדול: רעיון נשגב,חובק זרועות עולם של עם קם לתחיה ומחדש נעוריו על ידי החייאת אדמת מולדתו העתיקה.
הפקידות ברובה לא ראתה בתפקידה אלא אמצעי לחיי תענוגות ולתכלית זו היו באים לכאן מזיכרון יעקב ומראשון לציון.
על חוף ים החולה הקימו כעין נמל קטן והכינו סירה מיוחדת לרשות המטיילים שבאמצעותה היו עוסקים בדיוג של תענוג.
המורה דברוסקין מראש-פינה,ארוך שיער ועטור זקן נאה ,מטיפוס האינטיליגנציה של המאה -19 היה מכנה את יסוד-המעלה בשם שוויץ הקטנה. דבר זה מוכיח כמה הרבו לטפח ולפתח פינה נאה זו וכמה תקוות תלה בה אבי הישוב.
אך מכיון שהעבודה התנהלה בצורה של נסיונות ומתוך יחס פילנטרופי וכל הכרוך בו, הרי שאי אפשר היה לצפות לתוצאות ממשיות.
במיוחד יש לזקוף את אי הצלחתו של המפעל על חשבון חוסר המים הואיל ושיטת ההשקאה הפרימיטיבית לא היה בה כדי לספק את כמות המים הדרושה להשקאת שלושים הקטר של נטיעות שושנים וחוסר המים בימי החום הביא לשושנים בעונת הפקיעה את מחלת החלדון.
אחרי כן ניסו לנטוע במקום השושנים את הברקמוטים, מפריו של עץ הדר זה (כעין המנדרינה) היו מפיקים את התמציות הדרושות, ברם כל הנסיונות הנוספים הללו לא נתנו תוצאות כלכליות טובות."
המשך יבוא........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה