התקווה

הבוקר ריגש אותי בן דודי יליד המושבה ,מצד אימו צאצא למשפחת גרינקר וגולדנר מותיקי המושבה (דור רביעי אם אני לא טועה) ומצד אביו דור שני לשואה  כאשר העלה סטטוס ציוני בלי פאתוס ובלי טיפת ציניות,בסיומו העלה קישור להמנון.
כהרגלי ,נברתי בספר"נחשוני-החולה " ליובלה ה75 של המושבה  והרי  הסיפור מהנספח /סוף דבר :-

                      נפתלי הרץ אימבר               

 "אפילו עיקר העיקרים מחיי הבנים הגדולים של עם ישראל לא נמצאו בפרקי הספר,לא הובלטו כהלכה כל החולמים והלוחמים של יסוד-המעלה.....הספר לא הבליט כהלכה את אהבתם של אנשי התחיה למולדת......

הסופרים  אשר עסקו בתולדות ההתיישבות ואלה אשר נזקקו לארכיונים השונים  נתפשו גם לזכרונות זקני הדור בצפת ובמושבות כך הם יודעים כי מחבר "התקוה" היה בן בית במשכנותיהם הדלים של אכרי הגליל והטרובדור העברי הרבה לסייר בראש-פינה וביסוד-המעלה (מטולה ובנותיה לא היו קיימות בימים ההם) .

כותב הטורים הללו זכה לדובב את ר' שמעיה אימבר ז"ל(אחיו של המשורר).אף שמע  מפי זקנים שונים הרבה זכרונות מימים עברו על כן ניצל מתהום הנשיה פרק מעניין על בעל "התקוה". פרק אשר תחילתו על חוף ים סומכי (החולה/מי מרום) המשכו במצולות היון של בצות החולה וסופו בבית של ר' ישראל אשכנזי ביסוד-המעלה. וכדי שיובנו הדברים כהלכה עלינו לספר שנית את אשר קרה.

המשורר העברי נפל בבצות עמק-החולה בקרבת המושבה כאשר טייל לו להנאתו. מן הביצות לא יכול היה להחלץ בכוחות עצמו לכן ציוה כבר לביתו...

אירע נס....ולמקום נזדמן ר' ישראל אשכנזי שכל הגליל מלאה תהילתו. הוא שמע את קריאות האזעקה של הטובע וחש לעזרתו...כך ניצל אימבר מבצות החולה כדי לחיות עוד כמה שנים עלי חלד. את מסורת ר' ישראל המשיכו בניו אחריו ר' אשר ור' אלתר כל אחד מם זכר וידע כמה וכמה מאורעות שעברו על אביהם.

זכר לאותו מאורע מוצאים אנו בבקשתו של ר' אשר ז"ל מאת אנשי שרות השידור,אלה נזדמנו לפני כמה שנים ליסוד-המעלה, הם שאלו שם זכרונות מימים עברו.כמה וכמה מאורעות החיה בנו של ר' ישראל אשכנזי במעמד הצעירים. כולם עמדו דומם ועשו אזנם כאפרכסת כדי לבלוע כל מילה ומילה שיצאה מפי איש האדמבה. האיש ששמר את גבול הארץ במזרח.

לבסוף נשאל המספר איזה שיר היה רוצה שישירו לפניו כנהוג במקרים אלה. הנשאל השיב(מבלי להסס): אבקש להשמיעני את "התקוה" , האנשים נמצאו בין המצרים איך שרים את ההמנון באוירת חול ?...

לבסוף קם אחד מן הנועזים ואמר "התקוה"נשמעת רק ברוב עם ו"בהדרת מלך" אך היות ואין אנו יכולים להשיב פניך ריקם ממלאים אנו את משאלתך ר' אשר היקר, הנה "התקוה" לכבודך....

צלילי ההמנון הלאומי הרעידו את חלל האויר.ר' אשר עמד דום והקשיב. פניו החרושים קמטים הזהירו מרוב אושר. כל פרשת אימבר עלתה לעיניו מחדש. ומעיניו התגלגלה דמעה שהרעידה את הלב, ר' ישראל אביו הופיע לפניו , גם בנו שנפל חלל בכפר-גלעדי עמד לצד סבו.

אנשי שירות השידור לא ידעו כנראה כי פרק מחייו של אימבר עבר כסרט לעיני הגלילי....."   

http://youtu.be/B0rVDbYqE7E