רובנו זוכרים את שרה שמוקלר בנשימה אחת עם ברל כצנלסון וסיפור אהבתם אך כאן במושבה זוכרים אותה כאחות הרחמניה ,האשה שבאה להציל רבים מקדחת שחור השתן ולבסוף נפלה בעצמה קרבן בידי נגע ממאיר זה .
על העלמה העדינה,זהובת השיער ותכולת העיניים וכולה רחמי אהבה, ניצוץ ממלאך רפאל כותב ד"ר הלל יפה בדברי הספדו -
"...בדברי ימים של עמים יש תמיד מספר לא גדול של גיבורים נסתרים,גיבורים אמיתיים,בעלי כשרונות ומרץ,השכלה ומחשבה עמוקה,צנועים וחסרי עזות. הם העובדים יותר מכפי כוחותיהם . הם, המכינים את הקרקע לתנועות ולמנהיגים והיוצרים את האפשרויות והיכולות לעבודת האחרים ולהתקדמותם..."
טוב-לב ,אמונה עמוקה בתעודתה , הבנת נפש האדם והענווה המפליאה שכה הקסימה את כל אלה שהכירוה מקרוב - אלו היו סגולותיה .
כעבור זמן , כאשר היה צריך להציל מנוראות המלריה את אכרי יסוד-המעלה רבת הסבל, השוכנת מאחורי "הרי החושך", לחיות בה בבדידות בסביבה הזרה לה , באה אליהם וידעה לנטוע בליבם אמון אין - גבול , אהבה ואפילו רגש שאינו שכיח במושבותינו - הכרת טובה.
היא ידעה לעודד את האנשים ולעורר בהם תקווה ורצון להלחם בעד החיים.
"היא נפלה על שדה המערכה לא כחייל ,מונע מרצון הממונה עליו , לא כסחופה באיזה זרם של התלהבות חולפת,כי אם הקרב הקריבה את עצמה מתוך רצון והכרה ברורה, מתוך אימוץ לב קר ובפשטות של כבוד."
מיסוד-המעלה הובאה לבית החולים בצפת ,שם יצאה נשמתה .מספרים כי " פישל סאלומון מנהיג המושבה ,היה מתייחס אל שרה שמוקלר- האחות הרחמניה בהערצה, היה מרבה שיחה עמה -עם כל הסתייגותו בדרך כלל כיהודי אדוק מריבוי שיחה עם אישה , אף מפליג היה בערך נשמתה האצילית.
משנודע לו דבר מותה פרץ האדם העז והתקיף הזה בבכי כתינוק "
מתוך הספר "נחשוני-החולה " ליובלה ה- 75 של המושבה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה