 |
| רבקה אשכנזי לבית מזרחי בשעת חריש |
היום י"א באדר-סיפור תל חי ואותי סקרן לדעת מה קרה כאן באזור ובפרט במושבה אחרי הקרב בתל-חי. הרי המושבה הקטנה מעולם לא נעזבה.... אני מביאה מדברי הראשונים כפי שנרשמו על ידם בספר "נחשוני-החולה".
בשעת מלחמת תל-חי
"הגבולות שנקבעו לפי הסכם סיקס-פיקו הידוע בין סוריה,ארץ המנדט של צרפת לבין "פלשתינה" ארץ המנדט של אנגליה-טרם נתבררו .
הצבא האנגלי,אשר שלט בארץ עד מעבר למטולה ועמק עיון עזב פתאום את האזור הצפוני של ארץ ישראל, מאחרי יסוד-המעלה צפונה,
כל עמק החולה עד אחרי המושבה מטולה ועמק עיון וצבא צרפת לקח את מקומו.
אז מרדו הבדווים,יושבי עמק החולה ,בצרפתים והתנפלו על הצבא וגרשו אותו עד להר חרמון.
כל הארץ בין ים סומכי(החולה) לבין הר החרמון נתפשו בידי הבדוים המורדים.אנרכיה נשתלטה בכל הסביבה. גדודים גדודים עלו שודדים על כפרי הנוצרים לשלול שלל ולבוז ביזה.
גם אכרי מטולה עזבו את מושבתם וברחו על נפשם,אמנם חיל המורדים לא פגע ביהודים כי כן הבטיחו שלא לנגוע לרעה אבל גדודי השודדים השתמשו בשעת הכושר ושדדו וחמסו כל אשר השיגה ידם. השודדים היו מזויינים בנשק שנפל בידם משלל הצבא הצרפתי הבורח.
רק שתי הקבוצות של כפר גלעדי ותל חי נשארו על מקומם ונלחמו בשודדים,פרשת הגבורה ידועה ולא כאן המקום לחזור על פרטיה .
יסוד-המעלה נשארה אמנם באזור המנדט האנגלי ופחד המורדים לא היה עליה כי הבדוים לא ערכו מלחמתם לא נגד האנגלים ולא נגד היהודים,בכל זאת נגזלה שלוותם. אדמת המושבה השתרעה -עברה הרחק מגבול המנדט האנגלי ונכנסה לתוך תחומם של המורדים, גדודי השודדים הבדוים לא דקדקה בגבולות.
ההתנפלויות על המושבה היו מבוצעות על החורשים בשדה ועל העדר,כמה פעמים שדדו מן העדר כשהשוד מלווה בהתנגשויות עזות של שני הצדדים, שיא ההתנפלות על אדמת מלחה.
אחרי שהממשלה לא נענתה להגן בכחה על המושבה היא מסרה לרשות האכרים המקומיים 28 רובים. מן היום ההוא התחילו אכרי יסוד-המעלה לצאת אל השדה מזויינים.
יום אחד כשחרשה חבורת אכרים בשדה הסמוך להרי נפתלי התנפלה עליהם כנופיית שודדים ,.. פרצו יריות משני הצדדים, האכרים התחפרו באדמה ולא נתנו לשודדים לקרב אליהם. בינתיים משהגיע רעש היריות אל המושבה,במרחק של 7 ק"מ יצאו לעזרת הנתקפים חבורת איכרים מזויינים,שמצאו את ר' ישראל אשכנזי מוטל ארצה פצוע קשה ברגלו ובקרבת מקום זוג פרדות הרוגות. העזרה מהמושבה אילצה את השודדים לסגת.
המצב הלך והחמיר מיום ליום. ההתנפלויות היו כל כך תכופות שאנשי המושבה ראו בכך התאמצות מצד השכנים להכריח את התושבים לעקור ממקומם כשם שעשו אנשי מטולה ותל-חי. אולם אנשי יסוד-המעלה היו רחוקים מרעיון העזיבה. ..
ואז קרה הרצח של שרגא אייזנברג , ידענו כבר ימים עצובים במושבה , כותב מר משה גרינקר את רשמיו מאותם ימים - אבל יום כזה טרם היה לנו.
אבל כבד ומדכא רבץ במושבה, קדרות כסתה כל פנים. מצבנו החמיר ביותר.
ממזרח-הגבול,מצפון - חבל ארץ בלי שלטון וכולו עקוב מדם ושוד, והמערב - כולו קן של שודדים ורוצחים.
וכאן, בתוך הגבול עצמו,את התבואה הרחוקה אי אפשר לקצור מחמת הסכנה והבטחון בלב הולך ופג...
המרגישה ירושלים הצוהלת , המרגישה יפו החוגגת את מצבנו ? שם גואלים ונגאלים , רוקדים ושמחים וכאן חרדים ובוכים,עובדים בזיעת אפים ונהרגים ונמצב הלך והחמיר.....
אותו זמן נוסד ועד הגנה בגליל העליון והדאגה בעיקרה נתרכזה ביסוד-המעלה כעל הנקודה הצפונית האחרונה אחרי עזיבת מטולה וכפר גלעדי....
ועד ההגנה הגלילי גייס גדוד פרשים שהיו מלווים את הקוצרים שעבודתם הייתה נעשית בחבורה בחלקה אחת ,זו אחר זו
אולם למרות כל הקשיים והסכנות הצליחה המושבה לקצור את התבואה כולה , עובדה זו הוכיחה להם לערבים,שאנו רחוקים מאוד מלעזוב את מושבתנו.
כך היו הדברים נמשכים והולכים עד שנבעו הגבולות בדיוק והצבא האנגלי חזר לאזור הצפוני ,מיסוד-המעלה ועד אחרי המושבה מטולה.
אחרית דבר: תושבי הפריפריה עדיין תוהים מפעם לפעם האם תושבי המרכז וירושלים חשים את העובר עליהם ,
תושבי הארץ תוהים ,האם יגיע יום של "וכיתתו חרבותם..."
ואני תוהה ,האם יצליחו העוסקים בהוראת ההסטוריה לתלמידי החטיבות העליונות ללמדם שההסטוריה משפיעה על חיינו גם היום (ראה ערך גבולות).
 |
| סוניה שטילמן בחריש |
 |
| צעירי המושבה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה