אסנת ברש לבית סלומון
אסנת,הבת הראשונה שנולדה במושבה. היא נולדה בסוכות הגומא על שפת האגם הייתה נכדה לר' פישל סלומון ,בת למשה וחנה סלומון. האם חנה נחלשה ממחלת הקדחת ומחוסר במזון מבריא . מספרת אסנת " פעם זכורתני ,חליתי בשל הדורה הקטלנית שקיבותינו לא היו רגילות לה. שלחה אימי לצפת והביאו לי חלת סולת קטנה,חלה זו הייתה תחובה בתוך אחת מפרצות הצריף להסתירה מעיני הילדים, שלא ינעצו בה את שיניהם.."
חנה האם נפטרה בדמי ימיה וכך גם בעלה. ר' פישל לקח את הנכדים וגידלם בביתו.
ור' פישל מחפש חתן לנכדתו הראשונה שנולדה בא"י.
אלעזר אהרן ברש,יליד צפת,ממשפחת עשירים ולמדנים. שקידתו על התורה לא הפריע בעדו מלקנות ידיעות יסודיות בתרבות הכללית ובאחד הימים נתפש בכל חום עלומיו אל רעיון התנועה הציונית-דבר שנחשב בימים ההם בעיני יהודי צפת לצעד "אפיקורסי" שרק אמיצי רוח היו מסוגלים לכך. ..
והנה משנודע לו לר' פישל דבר מציאותו של אותו בחור בן תורה ומצוין במידות ונוסף על כך ציוני נלהב, מיד פנה אל הוריו ובקש מהם את בנם לחתן לנכדתו.
הוריו,שידעו יפה דבר מצבה החומרי האיום של יסוד-המעלה ובעיקר פרשת חללי הקדחת, נמנעו בתחילה מלתת לבנם לסכן את חייו באותה נקודה משכלת ואולם אלעזר שהחליט לשנות את אופן חייו ולקשור את גורלו עם גורל חלוצי היישוב העברי החדש ,הודיע את דבר החלטתו זו להוריו בצירוף הדגשה שלשווא ינסו להניאו מכך. הוריו נאלצו לומר לדבר טוב.
מספרת אסנת " נישאתי לאיש -ממתנות הדרשה שקבלתי נצטבר איזה סכום כסף , אומרת לי חותנתי,עליה השלום: שמא תקני לך אסנת, בכסף זה אי אלה תכשיטים ? לא נאה לה לאשה להתהלך בלא כל תכשיט....שמעתי יפה את הצעתה.
לאחר כמה ימים הלכתי וקניתי פרה ואחרי כן עגלה וכמה תרנגולות , וכך נסתדר בחצרנו משק-חי.
זמן מה אחרי החתונה בקש אלעזר להיות איכר אולם הפקידות דחתה את בקשתו מתוך הנימוק שהואיל והוא בן למשפחת עשירים ומטרת הנדיב לסייע רק לנזקקים מחוסרי אמצעים-הרי אין כאן מקום בשבילו.
אף על פי כן לא עזב את יסוד, היה חוכר שטחי אדמה קטנים,מגדל עליהם תבואה ומחזיק פרות וכדומה.
אולם מהיותו על פי טבעו פזרן במעשי צדקה ומתוך שמצב המושבה היה כידוע בכל רע,התחיל כספו אוזל לאט לאט עד שבאחד הימים הגיע למצב של מחסור ממש בעוד שהאיכרים חבו לו מאות לירות.
למרבה הצרה התחילו הוא והילדים סובלים מפגעי הקדחת, מתו עליהם ארבע ילדים ואותו זמן נקרא לצבא. כל הדברים הללו אילצוהו לצאת לברזיל, מקום שגרו קרובי משפחתו.
אדיר חפצו היה לצבור שם סכום כסף מסוים ולשוב ארצה על מנת להתנחל על הקרקע. עם גמר מלחמת העולם הראשונה שב ארצה ורכש לו ביסוד-המעלה משק מאיכר אחד זקן . אותו זמן נבחר לראש הועד והוא התחיל להתמסר לעבודה הציבורית בכל ליבו ונפשו.
בינתיים ומצבה הכלכלי של המושבה הולך ורע ומכיוון שדרכו הייתה יותר לתת מלקבל הרי כשפיק"א הייתה מחלקת תמיכות והלוואות לנזקקים וכבר גם הוא נמנה על אלה, היה מבקש תמיכות בשביל אחרים.
בתקופת הטבק עמד אז בראש הסינדיקט והוא גם גזברו,נמצא בין איכרי יסוד אחד שהיה חייב לו חוב פרטי.
כשאלעזר ערך עמו את החשבון הסופי המריצוהו בני משפחתו שינכה מכספו של אותו איכר שקבל בעד הטבק את חובו הפרטי, ענה להם כי פעם נכנס לביתו של אותו איכר וראה איך שמציעים לילדים את משכבם על הרצפה--וכלום אין זה חטא לא יכופר לדרוש ממשפחה במצב כזה תשלום חוב ישן ???
בינתיים והמצב בבית הלך ורע גם מבחינת הבריאות ,ארבעה ילדים הביאו לקבורה. נולד בן ציון בן יחיד בין ארבע אחיות שנותרו בחיים. כאשר חלה בנו יחידו בקדחת עמד והעביר את בני משפחתו לצפת לאקלים בריא שאין בו מלריה.
בעקבות מצבו הכלכלי שכבר הגיע לידי דלדול ממש ומתוך שהשאיר בברזיל סכום של כמה לירות עמד ויצא לברזיל לגבות את הסכום הנ"ל כדי לשכלל אחרי כן את המשק שלו.
הדבר היה בשבת...הוא יורד לריו דה ז'נרו כשהוא מהלך ברגל ,כדי להימנע מחילול שבת ע"י נסיעה והנה עלתה פתאום עליו חשמלית והרגתו. "
אסנת נותרה בצפת ושכלה את בנה בן ציון ועתה התאלמנה ונותרה מטופלת בבנות צעירות . כ 8 שנים חיה בצפת עד שסיימו הבנות את לימודיהן ואז שבה למשק ביסוד-המעלה.
כדבריה :- " איזה כוח ממרום השתלט אז עלינו, רק להתנחל, להיאחז, להשתרש עם הגוף עם הנפש, עם כל החושים,עם כל הישות. שום דבר לא היה קיים בעולם מלבד שכרון זה של השתרשות."
בבית אוהב ישראל , בית של צדקה וחסד ,בית של עזרה לזולת גדלו הבנות.
טובה לובובסקי, בתם שיתפה בזיכרונותיה כמענה לשאלתה של ביתי בר על תקנון "לינת צדק" בעת שזו למדה על "המושבה שלי" ואלו הם דבריה כפי שהוקלטו :
"אני נינתו של ר' פישל סלומון, זה לא שאני מתגאה אבל אני גאה במה שעשו. הם עזבו ארץ ובאו לתור ארץ , למצוא נחלה לקהילה ובחיוך מוסיפה :"כנראה הייתה שקיעה או זריחה וזה מצא חן בעיניו" וכך הקימו מושבה.
אני כילדה עסקתי בעבודות הבית, למדנו ועבדנו. הכביסה שהייתה מלאכה קשה כי הכביסה נעשתה ביד.
ברוב המשקים היו עזים ופרות, הגברים היו יוצאים החוצה לעבודה והאישה והילדים היו צריכים לעסוק בכל העבודה הזו.
הם היו צריכים להסיק את התנורים , מסביב הטאבון היינו שמים גזעי עץ בשביל לשרוף ולהכין גחלים למגהץ .
בבית לא הייתה רצפה, הייתה אדמה שמורחים. לא היו ברזי-מים בבתים, היינו צריכים לשאוב או להביא מהאגם .אצל חלק מהאנשים היו בארות ומשאבות -לא לכולם היה.
היינו מבררים את החיטה ומנקים אותה ואחר כך הולכים לטחנת הקמח שנמצאת בין יסוד-המעלה לקריית-שמונה וטוחנים קמח לכל השנה.
האנשים היו עניים מאוד אבל עזרו האחד לשני , דאגו גם למי שלא היה לו ,דאגו גם לפועלים שלא היו מבני החבורה.
מכיוון שהקדחת פגעה בכולם,הרבה ילדים אמהות ואבות חלו בקדחת ורבים מהם נפטרו מהמחלה ואז ישבו וכתבו תקנון של "לינת-צדק" שעיקרו היה עזרה הדדית,טיפול בחולה,עזרה למשפחת החולה , כל זה ברוח התורה למצוות ביקור חולים וגמילות חסדים .
אימי שכלה כאן ארבעה ילדים , וגם כשקיבלו הצעה להעביר אותם ליד פתח תקווה הרחק מהביצות של החולה והם אמרו בשום פנים ואופן לא, זו הייתה העלייה הראשונה !!"
טובה נישאה לעזיאל לובובסקי בן המושבה ,כאן הקימו את ביתם וגידלו את ילדיהם ,אריק ,ירדנה שולה ומישאל .
אסנת,הבת הראשונה שנולדה במושבה. היא נולדה בסוכות הגומא על שפת האגם הייתה נכדה לר' פישל סלומון ,בת למשה וחנה סלומון. האם חנה נחלשה ממחלת הקדחת ומחוסר במזון מבריא . מספרת אסנת " פעם זכורתני ,חליתי בשל הדורה הקטלנית שקיבותינו לא היו רגילות לה. שלחה אימי לצפת והביאו לי חלת סולת קטנה,חלה זו הייתה תחובה בתוך אחת מפרצות הצריף להסתירה מעיני הילדים, שלא ינעצו בה את שיניהם.."
חנה האם נפטרה בדמי ימיה וכך גם בעלה. ר' פישל לקח את הנכדים וגידלם בביתו.
אלעזר אהרן ברש,יליד צפת,ממשפחת עשירים ולמדנים. שקידתו על התורה לא הפריע בעדו מלקנות ידיעות יסודיות בתרבות הכללית ובאחד הימים נתפש בכל חום עלומיו אל רעיון התנועה הציונית-דבר שנחשב בימים ההם בעיני יהודי צפת לצעד "אפיקורסי" שרק אמיצי רוח היו מסוגלים לכך. ..
והנה משנודע לו לר' פישל דבר מציאותו של אותו בחור בן תורה ומצוין במידות ונוסף על כך ציוני נלהב, מיד פנה אל הוריו ובקש מהם את בנם לחתן לנכדתו.
הוריו,שידעו יפה דבר מצבה החומרי האיום של יסוד-המעלה ובעיקר פרשת חללי הקדחת, נמנעו בתחילה מלתת לבנם לסכן את חייו באותה נקודה משכלת ואולם אלעזר שהחליט לשנות את אופן חייו ולקשור את גורלו עם גורל חלוצי היישוב העברי החדש ,הודיע את דבר החלטתו זו להוריו בצירוף הדגשה שלשווא ינסו להניאו מכך. הוריו נאלצו לומר לדבר טוב.
מספרת אסנת " נישאתי לאיש -ממתנות הדרשה שקבלתי נצטבר איזה סכום כסף , אומרת לי חותנתי,עליה השלום: שמא תקני לך אסנת, בכסף זה אי אלה תכשיטים ? לא נאה לה לאשה להתהלך בלא כל תכשיט....שמעתי יפה את הצעתה.
לאחר כמה ימים הלכתי וקניתי פרה ואחרי כן עגלה וכמה תרנגולות , וכך נסתדר בחצרנו משק-חי.
זמן מה אחרי החתונה בקש אלעזר להיות איכר אולם הפקידות דחתה את בקשתו מתוך הנימוק שהואיל והוא בן למשפחת עשירים ומטרת הנדיב לסייע רק לנזקקים מחוסרי אמצעים-הרי אין כאן מקום בשבילו.
אף על פי כן לא עזב את יסוד, היה חוכר שטחי אדמה קטנים,מגדל עליהם תבואה ומחזיק פרות וכדומה.
אולם מהיותו על פי טבעו פזרן במעשי צדקה ומתוך שמצב המושבה היה כידוע בכל רע,התחיל כספו אוזל לאט לאט עד שבאחד הימים הגיע למצב של מחסור ממש בעוד שהאיכרים חבו לו מאות לירות.
למרבה הצרה התחילו הוא והילדים סובלים מפגעי הקדחת, מתו עליהם ארבע ילדים ואותו זמן נקרא לצבא. כל הדברים הללו אילצוהו לצאת לברזיל, מקום שגרו קרובי משפחתו.
אדיר חפצו היה לצבור שם סכום כסף מסוים ולשוב ארצה על מנת להתנחל על הקרקע. עם גמר מלחמת העולם הראשונה שב ארצה ורכש לו ביסוד-המעלה משק מאיכר אחד זקן . אותו זמן נבחר לראש הועד והוא התחיל להתמסר לעבודה הציבורית בכל ליבו ונפשו.
בינתיים ומצבה הכלכלי של המושבה הולך ורע ומכיוון שדרכו הייתה יותר לתת מלקבל הרי כשפיק"א הייתה מחלקת תמיכות והלוואות לנזקקים וכבר גם הוא נמנה על אלה, היה מבקש תמיכות בשביל אחרים.
בתקופת הטבק עמד אז בראש הסינדיקט והוא גם גזברו,נמצא בין איכרי יסוד אחד שהיה חייב לו חוב פרטי.
כשאלעזר ערך עמו את החשבון הסופי המריצוהו בני משפחתו שינכה מכספו של אותו איכר שקבל בעד הטבק את חובו הפרטי, ענה להם כי פעם נכנס לביתו של אותו איכר וראה איך שמציעים לילדים את משכבם על הרצפה--וכלום אין זה חטא לא יכופר לדרוש ממשפחה במצב כזה תשלום חוב ישן ???
בינתיים והמצב בבית הלך ורע גם מבחינת הבריאות ,ארבעה ילדים הביאו לקבורה. נולד בן ציון בן יחיד בין ארבע אחיות שנותרו בחיים. כאשר חלה בנו יחידו בקדחת עמד והעביר את בני משפחתו לצפת לאקלים בריא שאין בו מלריה.
בעקבות מצבו הכלכלי שכבר הגיע לידי דלדול ממש ומתוך שהשאיר בברזיל סכום של כמה לירות עמד ויצא לברזיל לגבות את הסכום הנ"ל כדי לשכלל אחרי כן את המשק שלו.
הדבר היה בשבת...הוא יורד לריו דה ז'נרו כשהוא מהלך ברגל ,כדי להימנע מחילול שבת ע"י נסיעה והנה עלתה פתאום עליו חשמלית והרגתו. "
אסנת נותרה בצפת ושכלה את בנה בן ציון ועתה התאלמנה ונותרה מטופלת בבנות צעירות . כ 8 שנים חיה בצפת עד שסיימו הבנות את לימודיהן ואז שבה למשק ביסוד-המעלה.
כדבריה :- " איזה כוח ממרום השתלט אז עלינו, רק להתנחל, להיאחז, להשתרש עם הגוף עם הנפש, עם כל החושים,עם כל הישות. שום דבר לא היה קיים בעולם מלבד שכרון זה של השתרשות."
בבית אוהב ישראל , בית של צדקה וחסד ,בית של עזרה לזולת גדלו הבנות.
טובה לובובסקי, בתם שיתפה בזיכרונותיה כמענה לשאלתה של ביתי בר על תקנון "לינת צדק" בעת שזו למדה על "המושבה שלי" ואלו הם דבריה כפי שהוקלטו :
"אני נינתו של ר' פישל סלומון, זה לא שאני מתגאה אבל אני גאה במה שעשו. הם עזבו ארץ ובאו לתור ארץ , למצוא נחלה לקהילה ובחיוך מוסיפה :"כנראה הייתה שקיעה או זריחה וזה מצא חן בעיניו" וכך הקימו מושבה.
אני כילדה עסקתי בעבודות הבית, למדנו ועבדנו. הכביסה שהייתה מלאכה קשה כי הכביסה נעשתה ביד.
ברוב המשקים היו עזים ופרות, הגברים היו יוצאים החוצה לעבודה והאישה והילדים היו צריכים לעסוק בכל העבודה הזו.
הם היו צריכים להסיק את התנורים , מסביב הטאבון היינו שמים גזעי עץ בשביל לשרוף ולהכין גחלים למגהץ .
בבית לא הייתה רצפה, הייתה אדמה שמורחים. לא היו ברזי-מים בבתים, היינו צריכים לשאוב או להביא מהאגם .אצל חלק מהאנשים היו בארות ומשאבות -לא לכולם היה.
היינו מבררים את החיטה ומנקים אותה ואחר כך הולכים לטחנת הקמח שנמצאת בין יסוד-המעלה לקריית-שמונה וטוחנים קמח לכל השנה.
האנשים היו עניים מאוד אבל עזרו האחד לשני , דאגו גם למי שלא היה לו ,דאגו גם לפועלים שלא היו מבני החבורה.
מכיוון שהקדחת פגעה בכולם,הרבה ילדים אמהות ואבות חלו בקדחת ורבים מהם נפטרו מהמחלה ואז ישבו וכתבו תקנון של "לינת-צדק" שעיקרו היה עזרה הדדית,טיפול בחולה,עזרה למשפחת החולה , כל זה ברוח התורה למצוות ביקור חולים וגמילות חסדים .
אימי שכלה כאן ארבעה ילדים , וגם כשקיבלו הצעה להעביר אותם ליד פתח תקווה הרחק מהביצות של החולה והם אמרו בשום פנים ואופן לא, זו הייתה העלייה הראשונה !!"
טובה נישאה לעזיאל לובובסקי בן המושבה ,כאן הקימו את ביתם וגידלו את ילדיהם ,אריק ,ירדנה שולה ומישאל .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה