ערב מלחמת העצמאות - פרק ב'

בילדותי נהגנו לחגוג את יום העצמאות במתחם בית הספר ,בסיום החגיגה המסורתית היה נערך קומצ'יץ במגרש הכדורגל שהיה נמשך אל תוך השעות הקטנות של הלילה. אנחנו הילדים היינו מחכים בכל שנה על מנת לשמוע את סיפורי הגבורה של בחורי המושבה . ואני חיכיתי לשמוע בעיקר את סיפוריהם של שאול מזרחי (נכדו של חכם שלמה מזרחי)  ושל  יונה מזרחי , אם זיכרוני לא מטעני , היו שניהם חברים במחלקה הערבית של הפלמ"ח .    

סבו של יונה הגיע לארץ מכורדיסטאן והיה פועל אצל הברון , תחילה בראש פינה ואח"כ ביסוד-המעלה. עם הפסקת עבודות הברון במושבה , העניק לו הברון חלק מאדמות הגנים והושיבו ביסוד כאיכר. לאחר מותו של הסב ירש הבן אהרון אשר קראו לו אהרון כורדי  את הנחלה והוא נשא לאישה את מינה כהן ,בתו של יצחק כהן הי"ד . בנו יונה מזרחי , הוא אותו יונה שהצטיין בימי מלחמת השחרור ואשר כינו אותו בשם - יונה הגבור והאמיץ , פרק זה מוקדש לו. 

הפרק הזה מספר את קורות הקרבות בהם השתתפו בני המושבה וזאת מתוך הספר "נחשוני-החולה" ליובל ה 75 של המושבה. מקווה שאוכל להשיג את סיפוריו של יונה הסיפורים שלאורם גדלתי .   

http://www.palmach.org.il/show_item.asp?levelId=38495&itemId=6316&itemType=0&fighter=75887 

              ההתקפה הראשונה על מבצר נבי יושע (תחנת המשטרה)

תחנת נבי יושע ומלכיה הכפר נמצאים במרחק של 7 - 8 ק"מ מיסוד-המעלה,אבל משתי הנקודות הפציצו כל הזמן את המושבה ומשם יצאו הפורעים לחסום את התחבורה בכביש הצפוני .משם יצאו גם להצליף על המושבה ובעיקר על העובדים בשדות , מכאן בא הצורך לחסל שתי נקודות אויבות אלה בהקדם. 

בני יסוד-המעלה לקחו חלק מכריע בפעולות אלה , הצטיין במיוחד יונה מזרחי,בן הדור השלישי של המושבה. בראשונה דאגו להקל מעל אנשי רמות נפתלי את כובד המצור וההתנפלויות. הילדים והנשים הוצאו מהמקום, בני יסוד-המעלה אשר הכירו יפה את הסביבה עזרו לשאת את הילדים בידיהם והנחו את המעבירים בדרכים צדדיות דרך ודי נבי יושע מערבה ממבצר נבי יושע.

 לאחר שהעבירו את הילדים  חזרו להעביר את הצאן. הרועים הוציאו את הצאן כמו שהיו על פעמוניהם, מיד קפצו אנשי יסוד ,הורידו את הפעמונים והוליכו אותם ואת הילדים למושבה ,אז חזרו לרמות נפתלי ולקחו חלק בהסתערות על מבצר נבי יושע. ביניהם בלט ישראל טיליטיצקי מתלמידיו של דוד ליבוביץ במקוה ישראל.  ישראל שלט במקלע שליטה מלאה והיה קלע מצטיין .

 ההתקפה הראשונה לא נעטרה בנצחון. נאלצו לסגת והנסיגה היתה קשה ומרה כי הצלפים הערבים היו בתוך חומת הביצורים ואנשינו גלויים בפניהם.  הודות לקור רוחו ואומץ ליבו של ישראל שמפעם לפעם בחר לו נקודת מחסה גבוהה המשקיפה יפה על האוייב פנימה, הצליח לאפשר נסיגה מסוכנת פחות. הוא היה מנתר מסלע לסלע עד אשר עברו ונסוגו כל אנשינו ,אחרון הנסוגים היה הוא עצמו . (את סיפורו הבאתי בפרק לזכר הנופלים) .

         השתתפות בחורי המושבה בהתקפה השניה על נבי-יושע 

 

לאחר מכן באה ההתקפה השניה על נבי יושע  .ההתקפה השנייה היתה נועזת ביותר כי למגיני המצודה נוסף כח חדש ורב מאנשי קאוקג'י. על אף האומץ ומסירות הנפש של חיילנו נסתיימה גם התקפה זו בנסיגה תוך אבידות קשות. 

צעירי המושבה ובראשם יונה מזרחי לקחו חלק בחיפוי על הנסיגה ובסוף היו הם כמעט היחידים שטיפלו בהעברת הפצועים. צריך היה להוריד אותם מהר תלול זה באלונקות ,כשבכל אלונקה מחזיקים 4 בחורים וגם אלה מוכרחים היו להתחלף כל 10 רגעים . מספר הפצועים אף הוא לא היה קטן

בשל הצלפים שעמדו במצודה חייבים היו לעשות הקפות לפי הוראות המנחה , יצחק סאלומון בן ברוך סאלומון (מש' פישל סאלומון) שהכיר יפה את הסביבה וכך העבירו ליסוד-המעלה את הפצועים וגם את הנופלים.
http://www.shimur.org/viewArticleWeb.aspx?articleID=199&websiteID=95 

                                      הערבים בורחים

 

בפקודת המופתי ועוזריו החליטו הערבים לפנות את כפריהם כדי לאפשר ללוחמיהם לעשות מלאכתם , מלחמת השמד בנו באין מפריע.

בליל השבת אור ליום כ"ז אייר נתקבלה הודעה לבחורי יסוד המעלה , ע"י שליח מיוחד מן המפקדה הראשית בגליל העליון שהנה הולכת ומתרכזת התקפה גדולה וקשה של צבא סורי סדיר על משמר הירדן וטובא

ביחד עם ההודעה ניתנה הוראה למחלקת הקרבות ביסוד-המעלה לגייס ולצרף כל איש אשר יכול להחזיק נשק בידו ולצאת מיד נגד כוחות האוייב העומדים להתקיף  , הוראה זו התמלאה במהירות. 

בחורי יסוד-המעלה נתחלקו לשתי כיתות. האחת יצאה לעזרת אנשינו בטובא תחת פיקודו של יונה מזרחי, לפקודתו היו 5 אנשים. בהגיעם למקום נפגשו עם פלוגה סורית מתקדמת. בחורינו הצליחו להתגבר על הסורים על אף ההפרעות ואי הסדרים אשר הכניסו אנשי אל הייב (שבט בדואי אשר נחשב לידידנו ונלחם לצידנו) בעוזרם על ידם.

 הקשיים והבלבולים במערכה זו באו בשל כך שקשה היה להבדיל בין אלו שנחשבו ידידנו לבין אויבינו בנפש המקומיים כי לבושם וצורתם אחד הוא.

  בשעת הקרב חדל לפעול המקלע היחידי שהיה לחיילינו. אי אפשר היה לתקנו בשדה הקרב אלא בסדנא.  דוד גולדנר (נכדו של גרינקר) ויוסף ברש התנדבו ללכת ולתקן את המקלע, כל זה נעשה תחת מטר של כדורים. הבחורים הצליחו לתקן ולשוב מייד. בעזרת המקלע הצליחו להדוף את האוייב עד הירדן כשמאחוריהם 17 חיילים סורים הרוגים. 

                                

                            הקרב על משמר הירדן

 

 למחרת בשבת נתקבלה פקודה שניה מן המטה בראש-פינה לצאת מייד לעזרת משמר-הירדן. בהתאם לפקודה יצא שלמה גדולטר ,מא"ז המושבה עם כיתה של 15 איש מבחורי המושבה באוטובוס לראש-פינה על מנת להגיע למשמר-הירדן .

 אי אפשר היה ללכת בדרך הישרה מיסוד למשמר כי היו כוחות אויב רבים בשטח. באוטובוס נסעו עד "ירדה" (בערך בחצי הדרך בין ר"פ למשמר) ומשם המשיכו למטרתם ברגל, בכל הדרך הזו היו אנשינו גלויים לעיני האוייב לכן נכנסו לחורשת הזיתים הנמצאת מצידה המערבי של משמר, 500 מטר מחוץ למושבה.

 בדרכם לחורשת הזיתים הבחין בהם האוייב וכיוון עליהם אש רובים ופגזים. אחד הפגזים פגע בישראל טיליטיצקי בן יסוד, מייד אחריו נפל חלל ישראל לבקוביץ ז"ל מחולתה.

 עד שהחשיך לא עלה בידי בחורינו להכנס למשמר, לאחר שהחשיך נכנסו והתייצבו בעמדות.

ביום ראשון הצליח האוייב לעבור את הירדן והתקיפו את משמר מכל הצדדים. בחורינו עמדו נגדם והדפו אותם חזרה לעבר הירדן מזרחה בהשאירם אחריהם כ 60 הרוגים ונשק ותחמושת שנאספו ע"י בחורינו. 

לאחר שהסתיים קרב זה ואש האוייב נפסקה הצליחו בחורינו לאסוף את גופותיהם של חבריהם  ישראל טיליטיצקי ז"ל  וישראל לבקוביץ ז"ל .